כלים להתמודדות עם ילדים במצבי חירום/ א. רוזנצוייג



ממש כמו במלחמה, הקורונה מחייבת אותנו בבניית שגרה ייחודית בתוך ולצד המצב שנוצר. בתפילה שהמצב יעבור במהרה ונזכה לשגרה בריאה ושמחה.

תחושות, רגשות, מחשבות עולים, בלי שליטה ומודע, למרחב העיבוד ומבקשים את התייחסותינו: הורים ואנשי מקצוע.

החוסן, הפחד, הדאגה, השלווה, הכעס, הרוגע, העדר השליטה, חוסר האונים, הזיכרונות מניסיונות קודמים, דרכי ההתמודדות עם תמות הניתנות לגדילה עד אימה או למזעור, עיבוד עד לחזרה לשליטה מחייבים ומזכים אותנו לעשות סדר בשביל למנוע או למזער פגיעות עד כמה שנוכל.

לי, באופן אישי, עוזר להתחבר למלחמת המפרץ, לשאול את עצמי מה עזר לי להתמודד, כמו מי אני רוצה להתנהל, מה אני רוצה שילדיי יישאו בזיכרונם לאורך זמן?

ותמיד, כמו בריקוד משותף, נוכל לחוש את התהליך המקביל בין הרקדן הראשי שאמור להיות אני – המבוגר האחראי בתמונה, לבין ילדי או מטופלי. וללא ספק ככל שהרקדן הראשי יותר רגוע, מיומן, בעל חוסן, נתרמים וגדלים מכך, גם במצבי חירום, כל הרקדנים הקשורים למובייל. 

בזמן מלחמת לבנון השנייה פיתח פרופסור מולי להד, מודל להתמודדות במצבי חירום. המודל נקרא גש"ר מאח"ד, והוא פועל על פי מוקדי ההרגעה שלנו. המודל מתבסס על העיקרון כי לכולנו קיים סגנון תגובה דומיננטי ולרוב אנו משלבים מספר אפיונים. חשוב לזהות בעצמנו ובקרובים לנו מהו הסגנון המועדף, לקבל ולכבד אותו. לעיתים נגלה שאנו משלימים אחד את השני ולפיכך מתמודדים יחד. בזמני לחץ וחירום, נסי לזהות מה יכול להרגיע את ילדייך- ואת עצמך, כמובן, על פי המודל.

ג – גוף. התמקדות בהרגעת הלחץ דרך הגוף:

זה הזמן לשעת הרפייה. הדליקו מוזיקה נעימה, וערכו הרפייה של כל שרירי הגוף, עצימת עיניים ושחרור הרגשות.

  • אספי את הילדים לשעה של פעילות גופנית ממריצה, משחררת ומרגיעה: קפיצות, הליכה או רכיבה על אופניים – כפוף למזג האוויר ולהנחיות משרד הבריאות. פעילות משפחתית בסלון עם מוזיקה בה כל ילד בתורו אחראי על הפעילות וכל המשפחה מחקה אותו, מדהימה גם בחימום ובקרבה שיוצרת, גם בתחושת רואים אותי וגם בהורמונים של צחוק, הרפיה, שמחה ופעילות גופנית שמעלה סרוטונין, דופמין וחומרי הרגעה טבעיים, למכביר.
  • היו יצירתיים והתאימו לפי גיל את הפעילות. גם ים- יבשה, חבל, גומי, 3 מקלות ממריצים את מחזור הדם ומשחררים.

ש – שכל: החשיבה מתערפלת ומשתבשת תחת לחץ. כדי להקטין את תחושת חוסר האונים ולפתח גישה חיובית, נסו לעבוד על פי הנקודות הבאות:

  • נסו לחזק מחשבות חיוביות – אמוניות: אנו ביד ה', הכל מאיתו והכל לטובה; אין עוד מלבדו.
  • נסו להיות אופטימיים: בע"ה, ששומר עלינו מכל רע לא יקרה לנו דבר. אנו בידיו והוא שומר עלינו.
  • תנו מידע ברמה סבירה, אל תציפו, אל תהיו אדישים. תחשבו מה צריך ונכון לעשות ברגע הנתון.

ר – רגש: מגוון רחב של רגשות מתעוררים עקב מצב לחץ. עצירת הביטוי הרגשי עלולה להיות מסוכנת לבריאות הנפשית והגופנית. חשוב לעודד ביטוי רגשי באמצעים מילוליים של דיבור, שיחה, ויצירה. זאת כדי להפחית תחושות לחץ ומצוקה.

  • דברו על הפחד, תנו לו מקום. תני לכל ילד להשלים היגדים כמו: אני הכי מפחד מ... אני עצוב כי... אם, אז...אני מאוכזב ש....
  • עודדי כל ילד לדייק את הרגש שהוא חש על ידי שיחה שיתופית.
  • אל תמעיטו באכזבות [לפחות והעיקר שהם התחתנו, לא נורא שלא היינו בבר מצווה של הבן דוד], זה לא הזמן לחנך בצורה מילולית ישירה, זה גם לא מתקבל על הלב.
  • אחרי הכלה של הרגשות, הילד ירגע ויוכל לבד להגיע לתובנות מתאימות.

מ - משפחה: המערכת המשפחתית היא מערכת חברתית ראשונית חיונית לפיתוח כישורי התמודדות בלחצי-החיים. היא מסוגלת להעניק אהבה, תמיכה וסיוע, היוצרים את הבסיס להישרדות ולמרפא במצבי מצוקה.

  • היו ביחד. זה הזמן לאפייה משותפת, לשעה של משחק משפחתי או סידור אלבומים. כמובן חשוב לשמור על כללי הגיינה, מרחק מתאים ולהישמע להוראות הבבטיחות המתחדשות.

  • א – אמונות: האמונה מעניקה משמעות למצוקה ולסבל.
  • נסי לחזק את האמונה על ידי אמירת משפטי חיזוק כמו: תהילים נגד טילים, אם ה' לא ישמור עיר..." וכדומה.  לכל כדור יש כתובת, ה'  רופא ומרפא, כל המחלה אשר שמתי במצריים לא אשים עליך, "כי אני ...רופאך".  אמירת תהילים משותפת- כשאחד החזן, והאחרים- הקהל... אין מה לנאום ו"לצפצף" אמונה, זה צריך להיות חלק מאיתנו ולעבור לזולת באופן טבעי ונינוח.

ח – חברה: לתמיכה מצד הקבוצה החברתית יש חשיבות עליונה בהתמודדות עם לחצים ובמשברים.

  • עודדי את הילדים להתקשר  לחברים- לכתוב להם מכתבים [קצת לחזור אחורה אבל מביא קדימה😊].
  • חברות בין אחים חשובה לא פחות- יזמי שעת סיפור משותפת, משחק חווייתי או שעת יצירה.
  • במקומות עם מרחב וילדים גדולים שנשמעים להוראות, ניתן לזמן קבוצות של 3 – 4 ילדים [לרוב אחים, לא?] ולעשות פעילות משותפת.
  • שימו לב שההוראות משתנות כל הזמן, היו יצירתיים, תוך שמירה על החוקים והכללים.

ד – דמיון: הפלגה בדמיון מאפשרת הסחת דעת והפוגה במצבי מצוקה מתמשכים.               

  • זה הזמן לסיפור משפחתי בהמשכים, בו כל ילד ממציא את ההמשך האהוב עליו.
  • נסו לשבת יחד ולדמיין מציאות אחרת, בה כל ילד בורח לעולם אחר.
  • הסחות דעות מצוינות לצד התמקדות וחוסר בריחה כשצריך והילדים מבקשים מענה.

בשנים האחרונות משרד החינוך בחר במודל חדש "מודל מעש"ה" 

פתח דר' משה פרחי

מעתיקה מאתר מכללת תל חי ככתבו וכלשונו:

המודל מושתת על 4 עקרונות פשוטים להתערבות מידית במצבי חירום:

מ- מחויבות – האדם המסייע צריך ליצור מחויבות בקרב נפגע החרדה, מחוייבות המעניקה תחושת בטחון. לדוגמא, ניתן לומר לנפגע: "אני איתך ולא הולך לשום מקום".

ע – עידוד – עידוד לפעילות יעילה.  במקום להרגיע את הנפגע, לתת לו כוס מים ולהרחיק אותו מהזירה – יש לעודד אותו לפעול כדי לסייע לעצמו ולסביבה, ע"י הוראות פשוטות שמטרתן להפעיל אותו בהקשר של האירוע. יש לגרום לו לפעול בעצמו, לעזור לאחרים ולהפוך אותו מקורבן למסייע. לדוגמא: במצב של אירוע ניתן לומר לאדם הנפגע:  "תרכז את האנשים שנמצאים סביבך ותדאג לכך שכולם יתקשרו עכשיו הביתה להודיע שהם בסדר".

ש- שאלות מחייבות מחשבה – ערוץ התקשורת עם הנפגע צריך להיות ערוץ שכלי ולא ערוץ רגשי. לא לעודד את הנפגע להביע את רגשותיו במהלך האירוע ואחריו. יש להימנע מלומר לנפגע בעת האירוע:  זה בסדר שאתה מפחד, נרגש ובוכה. כן אפשר לומר: תספור ותאמר לי כמה אנשים נמצאים סביבך עכשיו, או כמה זמן אתה מחכה לאנשים שיבואו לקחת אותך. כלומר, שאלות שמחייבות הפעלת מחשבה ולא הפעלת הרגש.

ה- הבניית האירוע והדגשה שהאירוע הסתיים. באירוע חירום לדוגמא, מומלץ לומר לנפגע: "לפני 2 דקות היה פיצוץ, עכשיו יש כאן הרבה כוחות הצלה המגישים עזרה, האירוע הסתיים. עכשיו הכל כבר מאחורינו !".

בכל שאלה - אתם מוזמנים לכתוב למייל etikivun@gmail.com  – ולקבל מענה מהצוות המקצועי והרב תחומי של קריאת כיוון. בהצלחה וס"ד מרובה בכול!

058-326-4443
www.eti-kriatkivun.co.il

  


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.