קרונה- כיצד נעזור לילדים להתמודד במצבי לחץ ומצוקה?/ צ. פרידמן


הקורונה שפרצה באחת לחיינו, כבר מזמן אינה נחלתם של נושאי השיחה למבוגרים בלבד. גם ילדים שאף אחד ממשפחתם לא הוכנס לבידוד, מוצאים את עצמם בעין סערת הקורונה.

לאחרונה אני נתקלת בשאלות רבות של הורים אודות המעורבות של ילדיהם בשיח הציבורי.

"ביתי בת ה6 ראתה תמונה בעיתון, מה להסביר לה? "....

"בני בן ה8 קורא את העיתון מהמילה הראשונה ועד האחרונה, ולא גומר לדבר ולשאול אודות ה"קורונה" . כיצד לענות לו על השאלות שגם לי אין תשובת עליהם?"....

" לאחרונה אני שמה לב שבני בן ה10 מתנהג בצורה שאינה מתאימה לאופיו. במקום הילד הרגוע והנינוח שאני מכירה, הוא נהיה חסר מנוחה , מתפרץ ובוכה על כל דבר קטן, ואף קשה לו להירדם בלילה. האם אני צריכה לדאוג? האם יתכן כי יש קשר בין ההתנהגויות הללו ל"בהלת הקורונה" ?

שאלות אלו ואחרות מטרידות הורים רבים בתקופות משבר ו"סטרס"  במישור הכללי הארצי, כמו בזמני מלחמות, פיגועים וכעת עם מגפת הקורונה. 

כיצד אני אחשוף את ילדי הצעירים למידע כל כך מבהיל ומפחיד- שגם לי כמבוגר קשה להכיל אותו?

להסתיר? – הם ידעו בכל מקרה...

לתת מידע? – אולי זה עלול להפחיד אותם ...

כיצד אתמודד עם תחושת חוסר האונים שלי כמבוגר מול המציאות המאיימת – ומה אגיד לילדי?  

תחושות אלה גורמות לא פעם להורים לפעול באופן שלכאורה מגונן על הילדים, ומסתיר מהם את המציאות במקרה הטוב, או מכחיש אותה במקרה הפחות טוב. מנגד יש ילדים אשר מטבעם הם יותר סקרנים, והם עלולים להיות מוצפים במידע, באופן בלתי מבוקר. ברוב המקרים הם מקבלים יחד עם המידע הנכון גם הרבה מידע שגוי, וגם אז ההורים עומדים נבוכים מול ילדם, והם אינם יודעים כיצד לווסת את רגשותיו אל מול מבול המידע שהוא חשוף אליו.

אם כן, אסכם מספר גורמים המעלים את רמת החרדה אצל ילדים בזמני לחץ וסטרס:

  • המנגנון ההורי הטבעי לגונן על ה"גוזלים", גורם לעיתים להורים להסתיר מידע., גם כאשר לא ניתן באמת להסתיר מידע מהילדים, וגם כאשר אין חשיפה ברורה כמו קריאת עיתון וכדו', עדיין הילדים, גם הצעירים שבהם "נושמים" את האוירה, ולעיתים אף מפתחים תיאוריות ועובדות משלהם, מה שגורם להם למידע מעוות ושגוי, וממילא לחרדה.
  • הצפת יתר  - ילדים שחשופים להמון מידע – גורם לחוסר וויסות ולחרדה.
  • תחושת חוסר אונים, ותחושה "שאין מענה" , גם בעולם המבוגרים. – מה שמשליך באופן מיידי, מודע ולא מודע על עולם הילדים.

כיצד, אם כן, נתמודד עם ההנגשה של מציאות חיים מורכבת, במקרה זה, מגפת הקורונה, מול ילדים צעירים, שהנפש שלהם עדיין רכה וצעירה מלהכיל זאת?

כדי לענות על שאלה זו, ברצוני להתמקד במושג "חוסן".

בזמן של טראומה, בהלה ומצבי דחק, אחד הפרמטרים שיקבעו את רמת ההשלכה הנפשית של הטראומה על האדם זה רמת החוסן, החוזק הנפשי של האדם בזמן החשיפה לטראומה.

אז מהו חוסן? האם חוסן הוא מולד? או נרכש?

חוסן – חוסן נפשי הוא תהליך דינמי בו אנשים מסתגלים ומתמודדים עם מצבי משבר ומצוקה. החוסן מורכב משני ממדים, מידת החשיפה למצוקה ומידת ההסתגלות החיובית.

כמו כן הגדרה נוספת של חוסן – זה היכולת האנושית להתמודד, להתגבר ולהתחזק ואפילו להשתנות כתוצאה מהתנסויות בזמן צרה. (גרוטברג,2005)

כלומר, חוסן זהו גם רמת מצב החוזק הנפשי הנתון בזמן החשיפה למצב הדחק, אך באותה מידה זוהי יכולת נרכשת שניתן ללמוד ולחזק בזמני לחץ וסטרס. כלומר, החוסן הנפשי אינה תכונה מולדת בלבד, כי אם זוהי גם יכולת נרכשת שנבנית ומתפתחת במהלך החיים.

ברצוני להביא מודל לבניית חוסן, שייתן כלים מעשיים וקונקרטיים  כיצד להתמודד בהורות ובחינוך מול ילדים צעירים בזמן של חשיפה למצבי חיים מורכבים, כיצד להגביר ולבנות את החוסן הנפשי של הילדים מחד, ולעזור להם בהפחתת החרדה, מאידך.

המודל מביא שלושה מעגלים שהם "מעגלי החוסן". בהתאם לתפיסה, שכדי לעזור לילד להתמודד, על המבוגר לחזק את החוסן שלו מול המציאות הקיימת, המודל בבסיסו מתאים להפחתת חרדה וחיזוק החוסן אצל מבוגרים, ומביא גם התאמות וכלים מעשיים להפחתת החרדה, והבניית החוסן הנפשי בילדים.

שלושת מעגלי החוסן הם: החוסן האמוני והרוחני, החוסן המשפחתי והחברתי, והחוסן של הפרט.

שלושת מעגלים אלו מזינים אחד את השני, ומשפיעים האחד על השני, ושלושתם ביחד יוצרים ומעצימים את החוסן הנפשי של האדם, ומהווים גרעין משמעותי ביכולת ההתמודדות שלו עם מצבי דחק.   

חוסן רוחני אמוני: האמונה בבורא עולם, היא הבסיס לבניית החוסן הנפשי אצל יהודים מאמינים. הידיעה ש"אין עוד מלבדו", ושהכל מושגח ומדויק, עוזרת להביא לתחושת הרפיה ורוגע. בתקופה זו, החיזוק של החלק הרוחני באדם משליך באופן עמוק על הרגיעה הנפשית.

מחקר שהשווה את השפעות הטרור על תושבי גוש קטיף, קריית ארבע ותל אביב, ש מצא כי אמונה דתית המשולבת עם אידיאולוגיה ועם לכידות חברתית חזקה היוו גורמי חוסן שהגנו על תושבים מפני תסמיני לחץ טראומטי ושמרו על רמת תפקודם, אף במצבי לחץ קיצוניים (ז' קפלן וחב', אונ' בן גוריון).

כדאי ואף רצוי לשתף את הילדים בתובנות שלנו, באופן שמותאם עבורם, ואף לדרבן אותם לקחת חלק מעשי שמושפע מהחיבור הרוחני. קבלה קטנה שתהווה עבורם מעבר לערך הראשוני, גם אקט מעשי, שיתן להם ערך מוסף של תחושה של שליטה ברגשות שלהם, למול תחושת החידלון שהחרדה מייצרת.

יש ילדים שמסיבות שונות, לעיתים החיבור לחלק הדתי והרוחני עלול לגרום להם לרגשות אשמה, ולתפיסות חיים מעוותות כגון: "אולי בגלל שלא עשיתי כך וכך זה קרה", או "אם אני לא יעשה את המעשה הטוב, יקרה משהו רע"..., יש לשים לב לכך, גם באופן שבו מדברים עם הילדים בנושא, וגם לתגובות הילדים בהקשר לכך.

חוסן משפחתי חברתי: החוסן הסביבתי, שהוא מורכב – ממשפחה, קהילה , חברה, תקשורת, שיח רגשי , שיתוף, הכלה ועוד.




במעגל חוסן זה אנו למעשה מתייחסים לכל מה שקשור לסביבה של הילד. זהו מעגל נרחב מאוד הכולל חלקים רבים. לסביבה שבה האדם גדל יש חלק משמעותי בהתפתחות של החוסן הנפשי שלו. דרך הסביבה אדם לומד את העולם, הוא מסגל לעצמו דפוסי התמודדות עם מצבים שונים ועם רגשות קשים וכואבים, דפוסי חשיבה  - חיובית, שלילית, מחוץ לקופסא, או לעיתים דפוסים של עיוותי חשיבה. וכן דפוסים של התנהגות ותגובתיות למצבים ורגשות. 

מעגל חוסן זה, מאגד בתוכו את היחס של הסביבה אל הפרט ושל הפרט אל הסביבה ב2 מישורים:

יחסי הורים וילדים, וחיזוק תחושת השייכות והלכידות.

יחסי הורים וילדים:

 1. שפה רגשית  - משפחה שמפתחת שפה רגשית בבית, בה יש מקום להבעה ושיח אודות רגשות קשים, כואבים או מביכים, מגבירה את רמת החוסן הנפשי של הילדים. "שפה מגבירה חוסן", מכיוון ששפה מפנה את תחושת העמימות לטובת בהירות ושליטה ברגשות, וכאמור – שליטה ברגשות מפחיתה מאוד את רמת החרדה.

יותר ממה שחשוב למצוא פתרונות לבעיות של הילדים, חשוב לאפשר להם ביטוי חופשי של רגשותיהם, להקשיב, להיות, להכיל,  ולא למהר להציע פתרונות, אלא להנכיח את ההקשבה על ידי שיקוף : "אני שומעת שאתה מאוד מפחד, זה ממש מטריד אותך, אפילו בלילה", ואז לתת תוקף לרגש: זה באמת מפחיד לשמוע את כל החברים מדברים על הקורונה... ואז לשאול: מה הדבר שהכי מפחיד אותך? – לתת לילד לענות, לעיתים נהיה מופתעים מאוד מהתשובות. וגם את הפתרון כדאי לנסות לשמוע מהילד,  – יש לך רעיון מה יכול לעזור?, ורק אחר כך להציע פתרון.  

לעיתים מספיק פשוט לחבק, פשוט להיות בלי הרבה מלל.

2. הבעה וביטוי: חשוב לתת לילדים להביע את רגשותיהם ומחשבותיהם במגוון דרכים, לאו דוקא באופן מילולי, אלא גם בדרך של משחק, מוזיקה ציור יצירה ועוד. לעצם הביטוי וההבעה של הרגשות הפנימיים יש חשיבות רבה, מבחינת העיבוד הרגשי של התכנים שמעסיקים את הילדים. מעבר לכך, דרך הבעה ויצירה אנו מקבלים הצצה לעולם הפנימי של הילדים וכך מתאפשר לנו לדעת "מה שלומם", ולהבין אותם יותר.

3.  "הגיבור הלאומי" – או "מי מפחד לפחד"... , לעיתים, דווקא הילדים שלא מפחדים, ומראים את עצמם כגיבורים גדולים, זקוקים למישהו "שירשה" להם לפחד, כדי שהחרדה לא תצטבר באופן שיגרום להם מצוקה כפולה.

4. התנהגות – הרבה פעמים ילדים מתנהגים את הרגשות שלהם במקום לדבר. יש ילדים שקשה להם לזהות או / ו להגיד את מה שהם מרגישים, והם מביעים את המצוקה שלהם בהתנהגות : חוסר שקט, הרטבות , חוסר תאבון ועוד ועוד. כהורים עלינו לשים לב, וליזום שיח עם הילד במידת הצורך.

כמובן יש לשים לב מתי אם סימני המצוקה גוברים ולהתייעץ בשעת הצורך.

5. עובדות – הילדים חשופים ושומעים את כל מה שקורה. לכן חשוב מאוד לעדכן אותם באופן ענייני ועובדתי במצב, וכמובן לרכך את הדברים לפי הצורך, ולפי הגיל של הילד, ולהיזהר מהצפה של מידע לא רלוונטי. כמו כן, לשים לב בשיחות המבוגרים , באיזה גילאים נמצאים המאזינים הנוספים בחדר.....

 חיזוק תחושת השייכות והלכידות: 

כדי לגדול, לצמוח ולהתפתח, כל אדם זקוק לתחושת שייכות. בזמן דחק צורך זה עולה עוד יותר, ולכן חשוב מאוד – במידת האפשר לעשות פעילויות חווייתיות משותפות, שיש בהם הרבה הנאה משותפת. כגון – אפיה, יצירות, משחקים, שירים, קיפולי נייר, ועוד כיד הדמיון הטובה עליכם. כדאי לתת לילדים פעילויות שיש בהם שחרור של אנרגיה פיזית, דרך שירי הפעלה, תרגילי התעמולות וכד'. הכניסו הומור ושמחה, ותחיו את הרגע הזה. פשוט תהיו ותיהנו מהרגעים הפשוטים של ביחד.

החוסן של הפרט: מעגל חוסן זה מתייחס לכל מה שקשור לפרט:

מזג ותכונות מולדות: תכונות שאדם נולד איתם, ותכונות שהתפתחו אצלו במהלך החיים: ערך עצמי, אופטימיות, חוש הומור, מיומנויות תקשורת – שיתוף אחרים במחשבות, רגשות, וכד', יכולת אמפתיה, מיומנויות של פתרון בעיות ויכולת של וויסות רגשות, ותחושת מסוגלות עצמית. אלו תכונות וכוחות של האדם שהן במהותן מהוות חוסן. יכולות אלה הן מולדות וגם נרכשות.

כל אדם נולד עם טמפרמנט (מזג). חשוב להיות עירניים לכך, ומותאמים. יש אנשים וילדים יותר קלילים וזורמים מטבעם, ויש אנשים וילדים עם נטייה לפחדים וחרדות יותר מאחרים. כדאי לשים לב מתי  זה האופי המולד ויש יכולת של התמודדות ומתי – מעבר לכך. והעיקר לקבל את הילד ולהיענות לצרכיו האינדיבידואלים, ללא השוואה לאחרים.

יכולת הרגעה וויסות עצמי: אימוץ אסטרטגיות של חשיבה חיובית, (למשל  משפטי "מנטרות", החוזרים של עצמם שאפשר "לשלוף" בזמן לחץ. ), שימוש בכח של דמיון חיובי – של מקום או מצב מרגיע, הרגעה עצמית דרך הגוף – דרך הרפיה ונשימות. אצל ילדים מאוד עוזר להשתמש בהפרחת בועות סבון "בלונים", כדרך לנשימות.

לסיכום, מודל "מעגלי החוסן" מדבר על  שלושה מעגלי חוסן, השלובים זה בזה, משפיעים ומושפעים זה מזה: אמונה, לכידות, והמנוע הפנימי. במצבי לחץ ומשבר ניתן לבחון את המציאות דרך שלושת המעגלים הללו, להיעזר בהם, לחזק אותם בתוכינו, ולבנות בעזרתם את יכולת ההתמודדות שלנו ושל ילדינו.

בתקוה לבשורות טובות, ובתפילה לגאולה השלימה והאמיתית .

"ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא"


נ.ב. אין באמור לעיל תחליף ליעוץ מקצועי בעת הצורך. לעיתים המצוקה היא גדולה ונדרש יעוץ מקצועי ספציפי.



 

ציפי פרידמן - מטפלת רגשית במוזיקה ואומנויות M.A

מטפלת בנשים, נערות וילדים במצבי דחק,

הדרכת הורים/ הרצאות/סדנאות

טלפון: 054-8476465

tzipifri@gmail.com



לתגובות ניתן לפנות למייל הנ"ל

וכן לקבלת תכנים נוספים,

כגון: מתי צריך לגשת ליעוץ מקצועי? – זיהוי סימני מצוקה,

דרכים מפורטות להגברת חוסן ,

כיצד נעזור לילדינו להביע את עצמם ולבטא את רגשותיהם?

ועוד ועוד

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.