בלוגים


לפני כשלושה חודשים העולם כולו נע באופן אחיד ומדויק מהחוץ לפנים. התנועה הזו הכניסה אותנו פנימה הביתה אל תוך בתינו, אל תוך נפשנו. נקראנו לעשות סדר.

מגילת רות מקפלת בתוכה נימי נימים של כאב, מרירות, בדידות ואלמנות. מגילה שסוחפת את כולנו להחלטות הרות גורל של זהות עצמית ולדילמות חיים בעלות השלכות רבות על עתיד.

ליבה של המדינה נקרע לשניים, בין גדיעת ההדבקה וסגר כללי, לבין קטילת העסקים, וצניחת הכלכלה. ליבם של ילדים והורים רבים נקרע לשניים בין דאגה וגעגוע להורים המבוגרים, לבין..

ההגבלות מורות להתרחק, לא להתקהל, וכמה שיותר- להתפזר. ההגבלות מורות להתכנס בביתנו, עם הקרובים לנו. לא לצאת, לא לבוא, יותר מתמיד- פשוט להיות קרוב.

עצים ואנשים רבים גדלים וצומחים כאן בחורשת החיים. עצים בעלי עלים דוקרניים שכל הקרב אליהם, אחת דינו להידקר, להתרחק.

השבוע יקראו בשבת את פרשת ויחי. הפרשה האחרונה בחומש בראשית. אהבה גדולה ועצומה יש בי לפרשיות השבוע, אינני מוותרת על אחת מהן, כי הלימוד בהן מרגש, מגדל ומעצים.

ילדות. תקופה יפה כל כך. נטולת דאגות וקשיים, ועיסוק מתמיד בחברויות, אוספים ושמלות. לא. לא כיום. כי הסטטיסטיקה מעידה על מאות ואלפים ילדים בישראל אשר אינם זוכים לילדות מאושרת.

לא. הם לא גרים בעוטף, וכמדומני חוץ מתרגיל פיקוד העורף הם לא חוו אזעקת אמת בחייהם. לא. הם לא חוו טראומה קטנה או מטלטלת, אבל הם חרדים, חרדים מאוד.

החודש החולף היה עמוס אתגרים. תמורות פוליטיות, אירועים ביטחוניים, ענניי דת ומדינה ועוד המון פטפטת סרק, השערות, חקירות, חברויות ואינטרסים לא בהירים.

י"א בחשון. אמא רחל. איחרה להתחתן, איחרה ללדת והקדימה להיפטר. אמא רחל, כל מהותך- אימהות על אף שאת אימהותך האמתית כמעט ולא מימשת, צפית, חיכית, התפללת, ייחלת, ילדת, התייסרת ונפטרת.

אין יותר מבול, כך ניתנה ההבטחה. אבל יש בלבול, יש בליה ועייפות, ויש מובלות. בתרבות המאה עשרים ואחת היא נמצאת וזועקת, בעיתונות, בפוליטיקה, ובעיקר בקליניקה. אין מבול, אבל יש בלבול בין מגדרים, בין זהויות ובין גבולות.

חוזרים לשגרה, מאחור חוויות החופש והחגים, ולפנינו שנה חדשה מלאה באתגרים. ישנם המכנים את התקופה בשם דיכאון חורף, אחרים בתסמונת הקיפאון, הן הם והן הם מתייחסים לאפרוריות, לשעמום ולקיפאון מקום נרחב בחיי השגרה וההרגל.