מבול לא, מה כן?


04 Nov
04Nov

אין יותר מבול, כך ניתנה ההבטחה.

אבל יש בלבול, יש בליה ועייפות, ויש מובלות. בתרבות המאה עשרים ואחת היא נמצאת וזועקת, בעיתונות, בפוליטיקה, ובעיקר בקליניקה. 

 אין מבול, אבל יש בלבול בין מגדרים, בין זהויות ובין גבולות.

 בין מיהו אדם, מיהי אשה ומהו גבר.

 בלבול בין זכויות האישה לבין "כפיה" על האישה שתשב באקדמיה ובאירועים היכן שמשהו אחר חושב שטוב עבורה. 

בלבול במהי סמכות ומהו מורא, מהי אהבה ומה זה ניצול,  ובכלל איך סמכות לא מנצלת, לא מנוצלת ולא מתנצלת. 

בלבול בין טוב לבין רע, בין צדק לרשע ובין מצווה ל"רק" מנהג..

אין מבול, אבל יש בלייה ועייפות- והרבה חוסר רצון וחשק אצל תלמידים ואנשים שעושים כי צריך וחייבים, אבל לא כי רוצים. 

בין עייפות אמיתית לאחר לילות של חרדות, ובין עייפות מדומה המבקשת רק לשים כר ולברוח הרחק מהמציאות. 

עייפות שבבוקר אין למה לקום, וכל משמעות, ואהבה ואחרים נהיים בלויים, עייפים וזרים.

 אין מבול, אבל יש מובלות- מובלות חברתית ופסיכולוגית, שהינה ההפך הגמור ממנהיגות.

מובלות הנובעת מהעדר דעה אישית, חוסר בטחון, ריצוי של חברה ופחד עמוק מדחיה. 

אין מבול, אבל יש תיבה.

תיבה של ביטחון, כי לכל אדם יש מקום אחד, בו הוא מוצא בטחון מהסער והבלבול.

זמן אחד בו הוא רענן, פחות בלוי, מתקלף וקצת מתחדש.  

תיבה שבו ניתן להביט בו בעינים ולשמוע את דבריו, בלי שיתחפש ויתחפר, וירצה להסתתר. 

מאחלת לכולנו להיות המבוגרים המשמעותיים ביותר בחיי אלו שנפגוש ונהווה עבורם תיבה גדולה של בטחון ונוחם של אהבה ומציאות טובה.


בהצלחה רבה,

אודיה






הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.