בלוג


ישיבות ופגישות עם הורים הם בין החוויות המכוננות ביותר בעולם הטיפול. רמות מודעות, תרבות ועולם סובייקטיבי הם רק המעט מהמגע שבא לביטוי במפגשים אלו. לעיתים, קוים אלו משקים בין המטפל- הצוות וההורים, לפעמים סותרים ומנוגדים ולעיתים מפתיעים במיוחד.

עבר חנוכה ולא כתבתי בלוג. שאלו אותי למה והסתבכתי, כי כל בוקר, חשבתי על משהו מקסים לכתיבה, ובסופו של יום הנושא השתנה, המילים הוחלפו באחרות והרגשות התערבבו.

מקצועות הטיפול, הייעוץ והפסיכולוגיה, קמים ומתהווים כל העת על כר נרחב ומזמין של מצוקה, קושי, חסך ואי נוחות. אבסורד הוא, שאנשי הטיפול הרבים המתמחים מידי שנה, מוצאים את עבודתם באוכלוסייה, ועוד היד נטויה.

החברה ארוגה מרבדים וגוונים אין ספור. ככל שהרובד החברתי בעל דעה מוצקה, נשמע, ופופולרי יותר, צבוע הוא בגוונים עזים ובזכויות חברתיות רבות יותר. לעומת זאת, ככל שהרובד חבוי יותר ופחות נשמע, צבעיו הופכים מאפור, ללבן ועד שקוף ונסתר.

כוס קפה מהביל, הדי פטפוטים לתוך הליל, אדני צמחיה ועלי פרא ריחניים, בובה ועגלה, שביל מתפתל ואופני הילוכים. הכל היה, תם ונגמר. השבוע, פונו עשרות משפחות מביתן. ינני נכנסת לעניין פוליטי ואידאולוגי, לא נוקטת עמדה וצד, רק מתבוננת.

אם תשאלו מניין האמפטיה, הרגישות ואהבה לאחר בתורה, אם תתמהו מהם המקורות הראשונים לכל התאוריות הטיפוליות, תפנו למשפחת בן עמרם. משפחה עם רגישות גבוהה לזולת, לכאב והצער, משפחה המלווה את רגעי האושר הזעירים, ורגעי המשבר הכואבים.

מסכות, תחפושות והסתרות אינם בלעדיים לימי האדר והפורים. רבים מהחברה המערבית חיים בתוך בועת אשליה, בעולם דמיוני ובחוויות וירטואליות ממוחשבות. רבים מהחברה מתקשים להשיר מבט אל האני האמיתי, הפנימי, להקשיב לו ולהיות. פשוט להיות.

לילה, המשפחה נמה את שנתה ואני במטבח, מנקה. רק אני, בועות הסבון והמחשבות. ממיינת את חדרי ליבי, מוציאה זיכרונות, חלומות ואשליות. מסדרת- מה עוד, מה לא.

הקונפליקט והסוגיה שבין קהילה וציבוריות קולקטיבית לבין אישיות אינדיבידואלית, מעסיקה הרבה מאתנו. רק אתמול, שוחחתי עם חברה יקרה על הנושא הזה, וכמתנה מיוחדת משמיים קיבלתי היום תשובה לכך- ואיך לא- דווקא מפרשיות השבוע.

אלוקי, מרגע שנולד לי אוצר זעיר זה, מרגע שהבטתי בעניו היוקדות, לחשתי בדמעות של אושר בלתי מוכל, ובכאב לידה בלתי נסבל, עזור לי לגדלו באין קץ אהבה.

הספר המצויר "זום" מעניק השראה לחיים בכלל ולטיפול רגשי בפרט. בספר מצויר רחוב גדול ממדים, ובמבטים מתקרבים ומדויקים יותר, מתמקדת העדשה לעבר אבקני הפרח, שממש היו בלתי נראים בתמונה הרחבה, הראשונה.

סיפור עם אפריקני מתאר ציפור יפיפייה. ציפור צבעונית, בעלת קול מדהים, חזקה, חופשיה ואמיצה מאוד. הציפור נדדה בין ארצות, ימים ואגמים והייתה גאה מאוד בנוצותיה המרשימות ומלאות החיים שלה.