איך מחלקים זמן מוגבל עם ילד מוגבל?


איך מחלקים זמן מוגבל עם ילד מוגבל?

ערב טוב,

עברתי על הפרוייקט שלכם באתר, אין מילים על היוזמה הנהדרת הזו, ממש חשוב!!

אני אמא לילד מיוחד, מיוחד מאוד שדורש המון משאבים.

ביומיום השגרתי הוא יוצא בשעה 6.30 בבוקר וחוזר בשעה 6.00 בערב..

כך אני מצליחה לארגן את שאר הילדים ולתת להם מענה גם בצהרים.

כעת, הוא, הם כולנו בבית יחד.....

90 אחוז מהיום אני איתו, ו- 10 אחוז מחולקים ל- 4 האחרים..

לא לדבר על כך שלי אין אפילו פרסת עוגה אחת בחלוקה הזו, ועדיין כולם ממורמרים..

אני קורסת!!!

האם יש לכם מידע על מתנדבות? משהו?

איך אוכל לחלק את הכח והזמן כך שכולם יהיו מרוצים? (גם אני)

חותמת אמא כואבת. 

ליזית חזן מנחת הורים ומשפחה ומטפלת בגישטלט משיבה: 

אמא כואבת ויקרה מאוד,

ראשית את מעריכה מאוד את היוזמה שלך בעצם הפניה אלינו.  

אני מרגישה קטנה לידך אמא יקרה בשל ההתמודדות היומיומית שלך תמיד, וכעת ביתר שאת, והרבה יותר מכך בשל הרצון שלך להיטיב עימך ועם סביבתך למרות הנתונים המורכבים אותם ציינת  בתחילת דברייך. 

אומנם רב הנסתר על הגלוי, אין לי מושג מה גילאי ארבעת ילדייך, ובאיזה גיל בנך המיוחד, כמו כן אין לי מושג בת כמה את, ובאיזה משאבים השתמשת עד היום להתמודדות הספציפית אותה הועיד לך ה' ית' . 

ובכל זאת ישנם כמה דברים שניתן לראות מתוך דברייך:

1. את אמא מתמודדת- לא מהיום, בגבורה! כן בגבורה, שולחת את בנך המיוחד בשעה  כ"כ מוקדמת למסגרת המותאמת עבורו, ומיד מגייסת  כוחות  עבור ארבעת ילדייך, גם בשובם הבייתה בצהריים את מקדישה את עצמך עבורם- להיטיב, להיות שם בשבילם...ו.בשעת הערב מקבלת את בנך המיוחד, ומתחלקת בין הרצון שלך לתת לארבעת ילדייך ולתת לו את צרכיו. כל זה כשברקע יש תפקוד שוטף עליו לא דיברת כלל אבל הוא קיים- ניקיון, התמודדות עם מחויבויות נוספות, היותך רעיה, התמודדות עם עול כלכלי וכן הלאה....

2. נתת לנו דימויי של עוגה  שאת פרוסותיה את מחלקת בין כולם ולך לא נותר ממנה  אפילו פרוסה אחת...

3. זאת ועוד, תיארת  לנו שאת פרוסות העוגה לא ניתן לחלק באופן שווה בעקבות השוני בין הילדים, והמציאות המאתגרת של הילד המיוחד, שדורש ממך הרבה יותר,על אחת כמה וכמה בתקופה זו, מה שגורם לילדייך האחרים למרמור ותסכול. והכי חשוב ציינת שאת  קורסת מהמציאות הזו שבה את מרגישה שאת לא מספיקה שכולם יהיו מרוצים!, לא מספיקה לתת לכל אחד את כל צרכיו ובטח לא לך- את קורסת  וכואבת. 

אני כותבת לך ומרגישה את הכאב שלך זועק, אני מרגישה את התובענות שלך מעצמך ואת הכאב שלך, את הצורך שלך בלתת לאחרים וגם לעצמך, מרגישה את הצורך המשווע  שלך בעזרה ובמתנדבים שיקלו מעל העומס, התפקודי והרגשי שבו את מצויה.

מבחינה תפקודית-

האם ניסית להיעזר בעזר מציון?, בהנהלת המוסד החינוכי של בנך?באמהות נוספות המתמודדות עם אותה התמודדות - אולי מישהו מהם ידע ויכיר מתנדבים, או פתרונות אחרים שיוכלו להועיל לך בהקשר זה? כדאי לבדוק. אך מעבר לכך,אני רוצה להתייחס למצבך הרגשי, ולשם כך אני זקוקה לעזרתך- מעניינת אותי האמונה הפנימית שמנהלת אותך, זו שגורמת לך לחלק את כל העוגה ולא להשאיר לך ממנה פירור. (מוכר לך או שזה רק בתקופה זו?) 

זו שגורמת לך   לחלק את העוגה, (אני משתמשת לרגע בדימוי שלך ומוסיפה עליו- מקווה שאת מרשה...) בעצם גם לאפות אותה, גם לנקות את משטח העבודה בו היא הוכנה, גם לחלק ממנה עד שהיא נגמרת ולך לא נותר ממנה, וגם לצפות באכזבה של מי שכן אכל ממנה, ונותר רעב וממורמר. כל זה כשאת אפילו לא טועמת ממנה....

איפה את? מה איתך? הייתי רוצה להביא לך מהעוגה שלי, אבל אני מעדיפה שתדעי לקחת לך מהעוגה שה' זימן לך. כשאת תאכלי מהעוגה יהיה לך כוחות להמשיך להאכיל להזין פיזית, רגשית, תפקודית את כולם סביבך למרות הקושי העצום בתקופת קורונה זו, אין לי מושג על חשבון מי זה יהיה,ייתכן שמספר האחוזים ישתנה מעת לעת ותצטרכי לבקש עזרה,  מהילדים, מהבעל, (לא הזכרת אותו מקווה שזה בסדר מצידי..)

בתקווה שזה אקטואלי לילדייך ומתאים לגיל, הייתי משתפת אותם בדימוי, מספרת להם כמה הכנה יש במלאכת האפייה, קניה, הכנה, ניקיון, חלוקה, רצון גם לטעום.... עייפות אחרי העמל, וכמה זה מאכזב שיש תחושת מרמור בסופו של דבר, גם מצד אלה שכן נהנינו מהעוגה -אפילו אם זו רק חתיכה קטנה. 

אני מציעה לך לשוחח עם הילדים בפתיחות בקושי המוגבר שלך בתקופה הזו מבחינת תפקודית כי אין ל... מסגרת והוא בבית, בתחושה שלך שהם לא מקבלים את כל מה שהם הורגלו אליו, וברצון שלך שלא מצליח להתממש מבחינה רגשית- לתת להם יותר....

ובהרגשה שלך שלעצמך את ממש לא מצליחה להגיע. 

מה תשיגי מכך?

1. שיתוף כנה מקרב את הלבבות,.

2. ההודאה במציאות שבה את מעוניינת לתת יותר מהיכולת שלך-מנחמת ומרפה את הפער בין המצוי והאידאלי לרצוי והמתממש מכורח הנסיבות. 

3. שיחה כזו תשמיע לאוזנייך שאת עושה כ"כ הרבה, ושילדייך כן מקבלים משהו ועל כך את אמורה להרגיש קצת יותר  טוב עם עצמך במקום תחושת ה...

מעבר לכך תוכלי לגלות,  איך  באמת איך הם מרגישים? האם הם בכלל שמים לב שנאפתה כאן עוגה, האם הם שמים לב שהם כן קיבלו ממנה, אם לא- למה???????? ספרי להם שחשוב לך שיהיו לכלכם לפחות רגעים מסוימים במהלך היום שבהם אתם מרגישים שבעי רצון. - תבקשי מהם רעיונות- איך לדעתם אפשר להגיע לזה. ? ותני להם דוגמה אישית כשתצייני בפניהם משהו חיובי אחד בתוך כל הכאוס שהתקופה הזו מעמידה אותך. 

גאה בך, על הנכונות על הרצון, מאחלת לכולנו שנזכה לראות במהרה בישועת ה' ובגאולת הכלל והפרט. ומזמינה אותך  לשתף אותנו בהמשך תחושותייך.

ליזית חזן מנחת הורים ומשפחה ומטפלת בגישטלט.

lizit1971@gmail.com