השנה עלינו כיתה. למדנו מושגים חדשים והתנסינו במעבדה של החיים. קפסולות נרקחו זו בזו, חיסונים של חברות שונות ותמהילים של אשמים. השנה עלינו כיתה בכל המובנים.
ימי בין המצרים הם ימי צער על גלות. על אובדן של בית המקדש, על ימים מדהימים שהיו ואינם. צער על העבר, צער על ההווה ותקווה ואמונה לעתיד אחר, טוב יותר, בעזרת השם.
שחמט זה משחק מחשבה, אסטרטגי ומורכב.
מאז ומתמיד הוא היה נראה לי כדימוי מוצלח לחיים, לחברה, להסתגלות ולשינויים. כלי המשחק עומדים הכן על מקומם- המלך, המלכה, הרצים והפרשים.
מגילת רות מקפלת בתוכה נימי נימים של כאב, מרירות, בדידות ואלמנות. מגילה שסוחפת את כולנו להחלטות הרות גורל של זהות עצמית ולדילמות חיים בעלות השלכות רבות על עתיד.
ליבה של המדינה נקרע לשניים,
בין גדיעת ההדבקה וסגר כללי,
לבין קטילת העסקים, וצניחת הכלכלה. ליבם של ילדים והורים רבים נקרע לשניים בין דאגה וגעגוע להורים המבוגרים, לבין..
השבוע יקראו בשבת את פרשת ויחי. הפרשה האחרונה בחומש בראשית. אהבה גדולה ועצומה יש בי לפרשיות השבוע, אינני מוותרת על אחת מהן, כי הלימוד בהן מרגש, מגדל ומעצים.
ילדות. תקופה יפה כל כך. נטולת דאגות וקשיים, ועיסוק מתמיד בחברויות, אוספים ושמלות.
לא. לא כיום.
כי הסטטיסטיקה מעידה על מאות ואלפים ילדים בישראל אשר אינם זוכים לילדות מאושרת.
