מגילת רות מקפלת בתוכה נימי נימים של כאב, מרירות, בדידות ואלמנות. מגילה שסוחפת את כולנו להחלטות הרות גורל של זהות עצמית ולדילמות חיים בעלות השלכות רבות על עתיד.
ליבה של המדינה נקרע לשניים,
בין גדיעת ההדבקה וסגר כללי,
לבין קטילת העסקים, וצניחת הכלכלה. ליבם של ילדים והורים רבים נקרע לשניים בין דאגה וגעגוע להורים המבוגרים, לבין..
השבוע יקראו בשבת את פרשת ויחי. הפרשה האחרונה בחומש בראשית. אהבה גדולה ועצומה יש בי לפרשיות השבוע, אינני מוותרת על אחת מהן, כי הלימוד בהן מרגש, מגדל ומעצים.
ילדות. תקופה יפה כל כך. נטולת דאגות וקשיים, ועיסוק מתמיד בחברויות, אוספים ושמלות.
לא. לא כיום.
כי הסטטיסטיקה מעידה על מאות ואלפים ילדים בישראל אשר אינם זוכים לילדות מאושרת.
י"א בחשון. אמא רחל.
איחרה להתחתן, איחרה ללדת והקדימה להיפטר.
אמא רחל, כל מהותך- אימהות על אף שאת אימהותך האמתית כמעט ולא מימשת, צפית, חיכית, התפללת, ייחלת, ילדת, התייסרת ונפטרת.
אין יותר מבול, כך ניתנה ההבטחה.
אבל יש בלבול, יש בליה ועייפות, ויש מובלות. בתרבות המאה עשרים ואחת היא נמצאת וזועקת, בעיתונות, בפוליטיקה, ובעיקר בקליניקה. אין מבול, אבל יש בלבול בין מגדרים, בין זהויות ובין גבולות.
חוזרים לשגרה, מאחור חוויות החופש והחגים, ולפנינו שנה חדשה מלאה באתגרים. ישנם המכנים את התקופה בשם דיכאון חורף, אחרים בתסמונת הקיפאון, הן הם והן הם מתייחסים לאפרוריות, לשעמום ולקיפאון מקום נרחב בחיי השגרה וההרגל.
סיפור עם מספר על חוטב עצים חזק, שביקש לעבוד אצל ספק עצים.
הוא קיבל את העבודה ואף שכרו היה טוב ומספק. לפיכך היה נחוש להצליח ולעשות כמיטב יכולתו. המעסיק נתן בידו גרזן והוליך אותו אל האזור שבו הוא היה אמור לעבוד.
