השנה עלינו כיתה. למדנו מושגים חדשים והתנסינו במעבדה של החיים.
קפסולות נרקחו בזו אחר זו, חיסונים פותחו, תמהילים נבדקו — ובין כל אלה, לא פעם חיפשנו גם את מי להאשים.
השנה עלינו כיתה ולמדנו שחיסון עשוי להציל חיים — את חיינו ואת חייהם של אחרים. לצדו גילינו גם את כוחו של החוסן: אותו עוגן פנימי המסייע ליחידים, למשפחות ולמסגרות להחזיק מעמד בתקופות של טלטלה. למדנו שבהיעדרו עלול מרקם חיים שלם להתערער כמגדל קלפים.
גילינו שעטיית מסכות אינה שייכת רק לחגיגות ולתחפושות, ושלמסכה יש יותר מצד אחד. היא מגינה ומסתירה, מקרבת ומרחיקה, חושפת את העיניים — אך מכסה את הפנים. גם המסך קיבל משמעות חדשה. באמצעותו למדנו מרחוק, נפגשנו, עבדנו וניסינו לשמור על קשר. באותה העת ירד המסך על בתי עסק, על מקומות עבודה ועל שגרת חייהם של אנשים רבים. בלחיצת כפתור הסתרנו וגילינו את עצמנו. פתחנו מצלמה וכיבינו אותה, התקרבנו והתרחקנו, צמצמנו והצטמצמנו. לעיתים הצלחנו להרחיב את גבולות הקשר והיצירתיות, ולעיתים הרגשנו עד כמה העולם שסביבנו הולך ונסגר.
השנה עלינו כיתה ולמדנו מרחוק את כל מה שהתקשינו ללמוד מקרוב. פגשנו את כוחות החוסן שלנו ושאלנו מי אנחנו כאשר המוכר והקבוע מתערער. נחשפנו לקושי שבגמישות, אך גם ליופי שבקביעות; למצוקתם של אנשים סביבנו, אך גם לכוחה של ערבות הדדית. המציאות הכריחה אותנו לברר מחדש מהן מטרותינו, מהם ערכינו ומהם הדברים העיקריים באמת לעומת הטפלים.
למדנו עד כמה האחריות שלנו נוגעת גם לאחרים — באמצעות החיסון, באמצעות החוסן ובאמצעות תשומת הלב למי שמאחורי המסכה מתקשה, מתגעגע או בוכה.
למדנו שהמסך יכול לפתוח בפנינו עולם שלם, אך הוא עלול גם לסגור אותנו בתוכו. הוא מאפשר קשר, למידה ועשייה, אך כאשר הגבולות מיטשטשים הוא עשוי להפוך למקום של הסתרה, בדידות והתמכרות. השנה עלינו כיתה. הלוואי שהפעם תהיה זו למידה משמעותית ועמוקה — מן החוץ פנימה ומן הפנים החוצה. הלוואי שלא נשכח את השיעורים שלמדנו כאשר נחזור אל השגרה המוכרת.
כולי תפילה להסרת המסך והמסכה, לגילוי כוחות החוסן האנושיים, המשפחתיים והרוחניים; ובעיקר — לגילוי האלוקי ולהרחבת הכלים שבתוכנו.
בברכת פורים שמח,
אודיה ביטון
