טיפול במערכת החינוך

בשנים האחרונות אנו עדים יותר ויותר לשילוב מקצועות פרא רפואיים בתוך מערכת החינוך. שילוב זה הוא תוצאה של יישום חוק החינוך המיוחד.

ישנן סיבות שונות המביאות הורים לפנות עם ילדם לטיפול. אחת הסיבות לפנייה לטיפול נובעת מהמלצת המערכת החינוכית.

בתקופה האחרונה גוברת והולכת המודעות לנושא של פגיעות בילדים. זהו נושא חשוב ורגיש, המאגד בתוכו צורך חזק וזהירות מופלגת.

במאמר זה אציג נקודות בסיסיות המאירות את הסוגיה: מיהו מטפל? אכלול בנושא את הנתונים ההופכים מטפל למקצועי ומעידים על איכות עבודתו ומקצועיותו.

התמרות והשינויים הרבים בחברה המערבית של המאה עשרים ואחת, הביאו בכנפיהם התנהגויות, הפרעות וקשיים מאובחנים שבעבר ככל לא היו ניכרים.

השאלה "מה טוב יותר, טיפול פרטני או טיפול קבוצתי?" צריכה כמובן להישאל באופן אחר: "לאיזה מטרות עונה טיפול פרטני ועל איזה מטרות עונה טיפול קבוצתי?" התשובה כמובן- תלוי.

המטפלת הרגשית לא משתתפת בישיבות צוות / אני מאמינה שטיפול עושה משהו אך עם לומר את האמת אני לא רואה שום שיפור המטפלת לא משתפת אותנו בכלום..

גיל בית הספר היסודי מאופיין בנטייה להפנות את כל האנרגיות ותשומת הלב בלימודים ובחברה, ואין פניות ורצון לדחפים ויצרים אחרים. פרויד, בתיאוריה הפסיכו-סקסואלית, היטיב לבטא זאת בהגדרה "גיל החביון."

במסגרות החינוך השונות, נשמעים לעיתים קרובות המשפטים "היא צריכה פסיכיאטר דחוף";" ההורים שלה לא בסדר.."

במשך שנות עבודתי כתרפיסטית נתקלתי בקשיים שונים הקשורים לעבודה. מטופלים שלא משתפים פעולה הורים שלא משתפים פעולה, אנשי חינוך או סתם אנשים מן השורה שמתקשים להבין מהו "טיפול".

עדנה ליברמן ענתה לנו על כמה שאלות שעושות סדר בנבכי ה"סטינג": מדוע כה מורכב להתנהל מול המערכת הבית ספרית?