כפה עליהם הר (טיפול) כגיגית כשהמערכת שולחת את ההורים והילד שלהם לטיפול.../ רחלי גשייד



על הכותבת: רחלי גשייד

מטפלת בהבעה ויצירה MA

מטפלת דיאדית ומדריכת הורים

054-8464009


ישנן סיבות שונות המביאות הורים לפנות עם ילדם לטיפול. אחת הסיבות לפנייה לטיפול נובעת  מהמלצת המערכת החינוכית. לעיתים ההמלצה מגיעה ממורה הכיתה, פעמים אחרות מהיועץ החינוכי ופעמים המנהל הוא הממליץ. במקרים מסוימים ההמלצה כוללת בתוכה גם הפנייה להדרכת הורים.

 להמלצה זו יתכנו תגובות שונות מצד ההורים. יש הורים המסרבים בטענה שהטיפול אינו נצרך. אחרים, מתנערים מאחריות ומפילים את האשמה על הצוות החינוכי בבית הספר. ישנם הורים שכלפי חוץ נראים מעוניינים בטיפול בילד, אך לאחר זמן נראה כי דבר לא בוצע. במצבים אחרים, ההורים מביאים את הילד לטיפול, כפי דרישת המערכת, אך הם עצמם אינם משתתפים בפגישות "הדרכת הורים" המהוות חלק בלתי נפרד מן ההליך הטיפולי. לעיתים הם  נמנעים מלשלם עבור הטיפול או עוצרים את התהליך הטיפולי לאחר מספר מועט של פגישות בטענות מטענות שונות.

לרוב, המערכת החינוכית רואה בצורה שלילית תגובות מעין אלו ומבקרת את אופן התנהלות ההורים בנוגע להמלצה לפנות לטיפול. מנהל, מורה או יועץ חינוכי רואים את מצבו הרגשי, הלימודי והחברתי של התלמיד בצורה אובייקטיבית יותר מאשר ההורים. הצוות החינוכי משווה את מצב התלמיד לשאר התלמידים בכיתה ושם לב לקושי עימו הוא מתמודד. מבחינתו, על מנת לקדם את התלמיד ולסייע לו להפיק את הפוטנציאל הגלום בו, הוא זקוק לסיוע. הוא זקוק לטיפול. יחד עם זאת, הצוות החינוכי בבית הספר מתמודד עם ילדים רבים בעלי קשיים ולכן הם מצפים לשיתוף הפעולה של ההורים בהתמודדות עם הקושי של ילדם.  כאשר הורים מסרבים לפנות לטיפול או אינם מקדמים את התהליך הנדרש עבור ילדם,  אמון המערכת בהורים נפגע, ועלול להתעורר כעס אשר יתכן ויושלך על התלמיד עצמו.

בכדי לקדם ולהביא להצלחת תהליכים טיפוליים בקרב תלמידים, וכן ליצירת אמון בין המערכת להורים חשוב שהצוות החינוכי יבין את הסיבות המונעות מהורים לפנות לטיפול על אף הצורך.

כאשר המערכת החינוכית בוחרת לפנות אל הורים של תלמיד מסוים וממליצה לו לפנות לטיפול, היא רואה את ההורה כאובייקט המספק שירותים הוריים- אדם בתפקיד. כחלק מתפקיד זה עליו לטפל בילדו על מנת לקדמו ולעשות את מה שדורשת המציאות החיצונית. יחד עם זאת, הורה הוא יותר מאשר התפקיד האובייקטיבי שלו. כל הורה הוא גם עולם סובייקטיבי ראוי בפני עצמו, בעל צרכים, דחפים, קשרים, ועוד (בנג'מין, 1988; פלגי-הקר, 2005). כאשר המערכת פונה אל ההורה, היא פונה, בעצם, לכל חלקיו. לחלק האובייקטיבי שלו- בתפקיד, ולחלק הסובייקטיבי שלו- כאדם, וההורה זקוק למענה כשלם. לכן, חשוב שאופן ההתייחסות שלנו להורים ייתן מענה לשני המרכיבים גם יחד. אחרת, המענה יהיה בלתי מספק, לא מכיל ומתסכל.

על מנת להתחבר אל הדברים ולהבין אותם בצורה טובה יותר, חשוב לחבר את הדברים לחוויה האישית.

נסו לתאר לעצמכם מצב בו קוראים לכם מבית הספר של ילדכם ומודיעים לכם שהוא זקוק לטיפול. מה תחושו, תחשבו ותגיבו?

תארו לעצמכם שנוסף על כך, מציעים לכם ללכת להדרכת הורים. מה זה יעשה לכם? מה תחושו לגבי ההורות שלכם... לגבי עצמכם...

ומתוך כל זה תנסו לבדוק איך תגיבו. מה תענו לאיש החינוך מתוך המערכת?

אחרי שרשמתם לעצמכם מה תהיה תגובתכם תוכלו יותר להתחבר לתחושות ההורים המופנים על ידי צוות בית הספר לטיפול עם ילדם- תלמידכם. מתוך הרגשות והתחושות שהם חווים מעולמם הסובייקטיבי, נובעים גם התגובות שלהם. זוהי ההתנהגות אותה הסביבה תראה בפועל במציאות האובייקטיבית ובתפקוד ההורי שלהם.

קיים הבדל משמעותי בתגובות של הורה שבוחר מיוזמתו לפנות עם ילדו לטיפול, לבין תגובות ההורה במצב בו המערכת החינוכית  מפנה לקבל עזרה.

כאשר היוזמה היא של ההורה,  בדרך כלל הדבר נעשה לאחר תהליך של קבלת הקושי או הלקות והפנמה של הצורך בעזרה. נוסף על כך, ההורה מרגיש תחושת שליטה, שכן הוא עושה את הדברים מתוך בחירה ומתוך ראיה מפוכחת של המצב. הוא נכון לפעולה, רתום לתהליך ועדיין מתמודד עם כל מה שדורש תהליך טיפולי.

לעומת זאת, כאשר ההפניה לטיפול מגיעה מתוך המערכת החינוכית, התחושות עימן מתמודדים ההורים הן מורכבות, אמביוולנטיות ולא פשוטות. הן יכולות לכלול חרדה, חוסר אונים, תחושת חדירה לפרטיות, רצון להסתרה, בושה, רגשות אשם ותחושת כישלון.

יחד עם זאת, במקרים מסוימים ההורים יסכימו עם איש הצוות שהפנה אותם לטיפול. לרוב הדבר נובע כתוצאה מאישוש התחושות והמחשבות שהיו להורים בנוגע לילדם, והמלצת הצוות החינוכי מהווה "דחיפה" לפנייה לטיפול אצל אנשי המקצוע. במצב זה, נראה הורים שמשתפים פעולה עם התהליך הטיפולי ובכך תורמים לקידומו.

אך במקרים רבים, ההורים מביעים התנגדות וחוסר אמון במערכת כאשר הם מתבקשים לפנות לטיפול. בתחושה שלהם, הם מן הצד האחד, והמערכת החינוכית מן הצד השני. יתרה מזאת, ישנם מצבים בהם ההורים חשים כי המערכת מטילה את האשם בקושי עימו מתמודד הילד עליהם, ועל כן, הם משליכים תחושה זו על המערכת החינוכית ומאשימים את העומדים מולם.

בתוך התגובות השונות של ההורים פועלים בו זמנית שני החלקים של ההורה. החלק האובייקטיבי של ההורות, כלומר ההתייחסות להורה כספק שירותי הורות לילד בהתאם לצרכיו הקיומיים, ההתפתחותיים, הרגשיים וכדומה, והחלק הסובייקטיבי של ההורות כלומר העולם הפנימי של ההורה כאדם המכיל רגשות, דחפים, קונפליקטים, מנגנוני ההגנה ועוד . ולכן, גם ההתייחסות לתגובות ההורים אמורה לכלול התייחסות לשני החלקים גם יחד. להורה כבעל תפקיד ואחריות כלפי הילד שלו, יחד עם יכולת לראות את קיומו הסובייקטיבי של ההורה כאדם אחר ונפרד, בעל ביטוי עצמי משלו (גנץ, 2005).

כאשר המערכת החינוכית תתייחס לדינמיקה הזו בעת המלצתה להורים לפנות לטיפול, הסיכוי שההורים אכן יפנו עם הילד לטיפול יגדל. לכן, על מנת לקדם תהליך טיפולי יעיל אצל הנוגעים בדבר, חשוב שאיש הצוות הנמצא בקשר עם ההורה יקשיב במלא תשומת הלב לדברי ההורים, גם אם דבריהם קשים, מאשימים או כועסים. לא ינסה לענות, להסביר או לשכנע. אלא יכיר בקושי עימו מתמודדים הורים שמופנים עם ילדם לטיפול על ידי המערכת. קושי זה נובע הן מתחושות הנוגעות לתפקוד ההורי שלהם- עד כמה הם אכן מבצעים את תפקידם כהורים בצורה נאמנה, והן מתחושות העולות בהם בהקשר הסובייקטיבי שלהם- כאדם עם רגשות, זכרונות, משאלות, ציפיות ועוד הנוגעים לעולמם הפנימי. אחרי שנוצר אמון בסיסי, ניתן לנסות לתת פשר לתחושות הלא ברורות, המבלבלות, המתסכלות והמציפות של ההורים. במצבים אלו חיפוש פשר לחוויה הגלויה הבאה לידי ביטוי בתגובות ההורים, מתוך התבוננות בעולמם הפנימי כאדם נפרד, עשוי לסייע בארגון החוויה. ארגון זה הנו למעשה המרה של חוויה מפושטת לייצוגים שניתן לווסת אותם תוך התמקדות בהכלת הקושי וניהולו (גנץ, 2005).

באופן כזה, תהיה התייחסות הן לצד התפקודי של ההורה והן לעולמו הפנימי באמצעות מתן משמעות לחוויית החיים הגלויה מתוך הרובד הסמוי של החוויה (גנץ, 2005). כלומר יכולת לסייע להורה להבין את אופן התנהלותו בצורת התפקוד שלו כהורה של הילד המופנה לטיפול, על בסיס הבנות המתייחסות לעולמו הפנימי כסובייקט, לדוגמא: מה ההורה הרגיש, אלו קונפליקטים התעוררו אצלו, לאלו זכרונות הדברים מחברים אותו ועוד.

חשוב לזכור, כי מנקודת מבט אישית גם איש הצוות מתוך המערכת המפנה הורים לטיפול הוא אדם בתפקיד. גם אצלו קיים רובד התפקוד האובייקטיבי ועולמו הפנימי, הסובייקטיבי. כך המפגש המקצועי עם הורים, תלמידים, והפנייתם לטיפול עלולים לעורר גם בו תכנים, חוויות, רגשות וזיכרונות מחייו האישיים. ואז, העוצמות הרגשיות עשויות לטשטש את ההבחנה בין הרבדים, לערער את הדיאלוג הפנימי החיוני בין רובד התפקוד האובייקטיבי- כאיש חינוך לרובד החוויה הסובייקטיבית- כאדם בפני עצמו, וכתוצאה מכך, הדבר עלול לגרום לצמצום יכולת ההכלה (גנץ, 2005).

למרות המורכבות העלולה להתפתח במערכת היחסים בין המערכת החינוכית לבין ההורים המופנים לטיפול, חשוב לא לוותר ולהתייחס למרכיבים השונים הבאים בתוכה לידי ביטוי. שכן, שנות הילדות הן בעלות חשיבות משמעותית להתפתחות בריאות הנפש ולפיתוח האישיות, וכדי שהורים יצליחו להתגייס לתהליך טיפולי הם זקוקים לאמון והכלה של המערכת החינוכית.


בנג'מין, ג'. (1988). כבלי האהבה: פסיכואנליזה, פמיניזם ובעיית השליטה. אור יהודה: דביר 2005.

גנץ, י. (2015). טיפול בהורות בתנועה גלית: טיפול דינמי מחויב למציאות. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב 23/7/2017, מאתר פסיכולוגיה עברית: http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3277

פלגי-הקר, ע. (2005). מאי-מהות לאימהות. תל אביב: עם עובד.



הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.