פגיעות בילדים – מה, למה וכיצד? / צ. פרידמן





על הכותבת:  צ. פרידמן 

מטפלת רגשית – תרפיה במוזיקה M/A

בעלת הכשרה לטיפול בפגיעות. 

בתקופה האחרונה גוברת והולכת המודעות לנושא של פגיעות בילדים. זהו נושא חשוב ורגיש, המאגד בתוכו צורך חזק וזהירות מופלגת. שתי נקודות אלה הנחו אותי בכתיבת הדברים: מפאת הצורך- התיחסתי לנושא בצורה מקצועית וברורה ומפאת הזהירות – אין די במאמר זה על מנת להקיף את הנושא.

המאמר יתייחס למאפיינים של פגיעות בילדים, לסימני זיהוי, לסוגיית הטיפול – מי ומדוע, ולאופן התגובה הנכון.

כמובן, שבשום אופן אין בדברים אלה להחליף יעוץ מקצועי בשעת הצורך!  

 המאפיינים.

בפגיעות אצל ילדים, בשונה מטראומות אחרות, אכן נראה באופן די שכיח שילדים יכולים לסבול במשך זמן או לחוות חוויות לא נעימות, ואף קשות, ולא  לספר על כך לאף אחד. תופעה זאת מוסברת על ידי מספר סיבות, המאפיינות פגיעות אלה, אתיחס כאן לחלקן:

  • פגיעה בילדים מלווה ברגשות מאוד קשים : רגשות של בושה ומבוכה, רגשות אשמה, רגשות בלבול, חוסר אונים ועוד. רגשות אלה המציפים את הילד, מקשים עליו לספר את מה שקרה.
  • אלמנט הסוד – הרבה מהפגיעות הן בתוך מעטה סודיות, המלווה לעיתים קרובות באיומים על הקרבן שלא יגלה את אשר קרה. סודיות זו מכבידה על נפש הילד, ומהוה מקור לחרדה העצומה לשתף אי מי במה שעובר עליו.
  • אין מילים – פגיעות אלו מתאפיינות בתחושה חזקה של בלבול, בגלל שלנפגע אין מילים ושפה לתאר את אשר אירע, (כשאין מילים הטראומה מתעצמת אך היא תצוץ באופנים אחרים ותבוא לידי ביטוי על ידי סימפטומים שונים.)
  • לשון הרע– לעיתים החשש של ילדים מפני "לשון הרע" הלשנה וכדומה, יוצר בלבול, ומונע מהם לשתף במקרים של הצקות, פגיעות וכו'. ולכן כאשר מטמיעים ערכים חשובים אלה בילדים, יש לזכור להנחות אותם מה עליהם לעשות כאשר מתנהגים אליהם באופן בלתי הולם.

סימני זיהוי.

בדרך כלל, גם כאשר ילדים לא מספרים ומשתפים ברגשות קשים הם "מתנהגים" את הרגשות שלהם, ועל ידי תשומת לב, הקשבה, והתייחסות נכונה נוכל להבין אותם. התנהגות זו מהווה לעיתים סימן או סימפטום למצוקה של ילד. ישנם סימפטומים המאפיינים פגיעות בילדים. אביא כאן את עיקרי הדברים אך עלינו לזכור: לפעמים נראה ילדים עם סימפטום המאפיין גם פגיעה, אך לא בהכרח, ויכול להיות שהוא מתנהג כך בגלל סיבה שונה לחלוטין. (לדוגמא – הרטבה, או שינויים קיצוניים בהתנהגות, ירידה ניכרת בלימודים ובתפקוד, כל אלה ועוד יכולים להצביע על פגיעה, אך באותה מידה יכולים להצביע על מצוקה אחרת, אפילו "בריאה", כגון – לידת אח חדש במשפחה וכדו'). תגובה הגנתית של הנפש, אם אנו חוששים לפגיעה, יש להתיעץ כיצד לנהוג, ולדעת כיצד לדובב ילד באופן נכון וזהיר.

באופן כללי תמיד עלינו לשים לב לשינויים בתפקוד ובהתנהגות של ילדים. הסימפטומים יכולים להתבטא ב4 מישורים: 1.מראה חיצוני וסימנים פיזיולוגיים, - כמו: הרטבה, הפרעות אכילה, וכו'. 2.שינוי בהתנהגות – כמו: שינוי קיצוני בהתנהגות, סיוטי לילה או קשיי שינה ואכילה, התקפי זעם או בכי, ירידה בתפקוד הלימודי, קשיי ריכוז, התעללות בבעלי חיים או בילדים אחרים,3. מצב הרגשי – שינוי קיצוני במזגו של הילד: מנינוח לעצבני, משמח לבכיין וכדו',  תחושה של ערך עצמי נמוך, ניתוק מהמציאות, אדישות ואטימות רגשית. 4. ביטויים בציור או במשחק. 

בכל מקרה של ספק יש לפנות להתיעצות מקצועית, ובשום אופן לא "לתחקר" את הילד.

המטפל והטיפול.

מכיון שטיפול בפגיעות דורש ידע ומיומנות הקשורים במאפיינים הספציפיים של תחום זה, מלכתחילה עדיף לשלוח לטיפול אצל מטפל /ת מוסמך שבנוסף על הכשרתו, או במהלכה, עבר הכשרה לטיפול בפגיעות.

אם הילד נמצא בטיפול אצל מטפל מוסמך, שלא עבר הכשרה . ובמהלך הטיפול נחשף כי הילד חווה פגיעה, יש להפעיל שיקול דעת מקצועי, כיוון שלעיתים נכון להשאיר את הילד בטיפול הנוכחי, ולעיתים נכון להעביר למטפל אחר.

להתערבות הטיפולית ישנן מספר מטרות. חלקן כלליות וחלקן ספציפיות למטופל.

באופן כללי המטרה היא להפוך את הפגיעה, מאירוע טראומתי, המנהל את אישיות המטופל, את רגשותיו ואת התנהגותו (תלוי בחומרת האירוע), לזיכרון. זיכרון רע, זיכרון כואב. אבל זיכרון. כאשר ההבדל המשמעותי הוא, שכאשר האירוע הטראומתי לא מעובד, האדם מנוהל על ידי הטראומה, וממילא אין לו שליטה על ההתנהגות הפתלוגית , אך כאשר הטראומה מעובדת, והיא חקוקה בנפש כזיכרון – האדם כבר מסוגל להגיד לעצמו, נכון שקרה לי דבר קשה, וזה כואב, אבל אני מסוגל להתרומם, להתגבר ולהמשיך הלאה, וגם אם אני נופל, אני יודע לקום.... וכדו'.

חשוב מאוד להבין שהתהליך הזה לא קורה ביום אחד, וברוב המקרים, יש למטופל קשיים נוספים העולים בטיפול, ועל כולם – המטפל, המטופל, ההורים והמערכת החינוכית, להיות סבלניים לתהליך. תהליך טיפולי מאופיין בהתקדמות וגם בנסיגה, וכן, הרבה פעמים הרגרסיה היא כמו השפל שלפני הגאות, ולאחריה נראה צמיחה והתקדמות בתהליך.   

מעבר לכך כמובן שישנן מטרות נוספות הקשורות בהתנהגות של המטופל, ובמערכות היחסים שלו בבית ובבית הספר.

התגובה ומשמעות התגובה,

אנשי החינוך הם משמעותיים ביותר עבור ילדים. תגובה של מורה ומנהל יכולה ללוות ילד לכל החיים הן לטוב והן למוטב. התגובה הראשונית היא קריטית, ולעיתים זה מה שיקבע את עומק  הפתלוגיה. ככלל כאשר ילד מספר לנו על עולמו הפנימי, או משתף בחוויות אישיות, חשוב מאוד להגיב בתגובה הראשונית לעולמו הרגשי של הילד בזמן אמת, ולתת תוקף להרגשה הזאת. "זה מאוד מבייש כשקורה כך וכך....".

חשוב לזכור: אף פעם , אבל אף פעם, ילד שנפגע איננו אשם. גם אם הוא לא שעה לאזהרות חוזרות ונשנות וגם אם נראה לנו שאם היה מתנהג אחרת זה לא היה קורה. צריך להיזהר מלשדר אשמה : אבל למה לא ברחת? למה לא סיפרת? בתגובה הראשונית אין מקום לשאלות ולאמירות מסוג זה. ככלל התגובה הראשונית היא קריטית ולעיתים זה מה שיקבע את עומק בפתלוגיה.

נקודות חשובות נוספות – מהי תגובה נכונה?

  • בתגובה הראשונית יש להיזהר מלתחקר את הילד ולשאול שאלות קונקרטיות, מכיון שאנו יכולים לגרום למצב הנקרא – "זיהום חקירה". עלינו לשמוע את הילד, להכיל את רגשותיו, להסיר את האשמה ממנו, ולתת לו ככל יכלתינו את ההרגשה שאנחנו כאן בעבורו ונעשה הכל כדי לעזור לו.  
  • יש לשבח את הילד ולהעצים את הבחירה שלו והיכולת שלו לספר ולשתף. יש להבין כי בפעמים רבות, לילד מאוד קשה לשתף במה שעבר עליו. הוא עבר חוויה מביכה ומבלבלת והוא נדרש לאומץ רב כדי לפתוח ולספר את אשר ארע. כמו כן, גם האמון שלו בעולם התערער, ועל כן הוא זקוק לרגישות מיוחדת ולחיזוק על השיתוף. ולכן, גם אם הדברים ששמענו היו קשים, צריך להשתדל לכלוא את תגובות הזעזוע והחרדה, ולהתמקד בהכלת רגשות הנפגע.
  • יש להיזהר מהבטחה על שמירה טוטאלית של הסוד, על מנת לשמר את האמון של הילד.
  • חשוב מאוד לכבד את הילד ומשפחתו ולערב בענין רק את האנשים הנוגעים בדבר.  
  • (גם אם הדברים ששמענו היו קשים , צריך להשתדל לכלוא את תגובות הזעזוע והחרדה בתוכינו, כדי שלא נגרום לילד קושי להמשיך ולשתף.
  • חובת דיווח – בכל מקרה לגופו, יש להתיחס לחובת הדיווח, תמיד אפשר להתייעץ גם בעילום שם במרכז להגנת הילד.

מאמר זה נגע בסוגיה מורכבת ומאתגרת של פגיעות בילדים. זהו נושא כאוב, המעלה דילמות לא פשוטות הנוגעות בתחומים רבים במערכות החינוך. אני תקוה כי דברים אלו יהוו גשר נוסף מחדר הטיפול לבית הספר, יהיו לעזר, ויהוו נדבך נוסף במלאכת הקודש של כל העוסקים בחינוך.

לפרטי התקשרות – להזמנת הרצאות וסדנאות לצוותי חינוך, מכוני טיפול וכדו'

צ. פרידמן –

tzipifri@gmail.com






 

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.