מיהו מטפל; תפקידיו הישירים והעקיפים / שפרה וייס



על הכותבת: שפרה וייס 

מטפלת באומנויות .M.A

עוסקת בטיפול בנוער ובילדים בסיכון ולקויי שמיעה ; טיפול במבוגרים; הדרכות הורים וצוות

israel20@neto.bezeqint.net


במאמר זה אציג נקודות בסיסיות המאירות את הסוגיה: מיהו מטפל?

אכלול בנושא את הנתונים ההופכים מטפל למקצועי ומעידים על איכות עבודתו ומקצועיותו. כן ניגע בתחומים נוספים שאליהם נדרש המטפל- העולים במסגרת הטיפול ומשיקים לו.

נקודות מסוימות בהן נעסוק, נוגעות ברבדים האתיים של המקצוע. אלו מובאים במאמרן של תמר חזות ויהודית סיאנו 'סוגיות אתיות בטיפול באמצעות הבעה יצירה' (חזות וסיאנו, 2008).  כאן תזכינה סוגיות אלו לפריטה ולהעברה למציאות הטיפולית ואופן ההתמודדות עימן. 

מתוך היכרותי עם השטח נוכחתי לראות כי קיים קונפליקט מסוים בו פוגשים במסגרות החינוכיות: מחד גיסא, רצון כן ואמיתי מצד ההנהלה והצוות להעניק לתלמיד/ה הנזקק את הטיפול המיטבי, ומאידך גיסא היכרות מועטה, אם בכלל,עם עולם הטיפול ומקומו של המטפל.  במקרה הטוב ניתנת למטפל הזדמנות קצרת טווח לפרוש את משנתו הטיפולית.

במאמר זה אביא תיאורי מקרה מתוך העבודה בשטח בדיסקרטיות הנדרשת. מתוך מקרים אלו נמצה את הנקודות עליהן חשוב לתת את הדעת.

חשוב לציין כי תיאורי המקרה הינם חלקיים בלבד, תוך הדגשת פרטים רלוונטיים לתוכן הטיפולי המובא בפסקה הספציפית, ואין להסיק מהם ביחס למקרים אחרים, דומים ככל שיהיו.


**********************

תעודות מעידות ועדויות מספרות

כאשר מעסיק שואף להרחיב את הצוות באיש מקצוע נוסף, באופן אוטומטי הוא מלקט המלצות מעבודתו של המועמד. מעבר להמלצות, ואולי אף כצעד מקדים, מוטב להתבונן בתעודות ההסמכה אותן יש למטפל להציע. זהו צעד בסיסי. מעבר לכך, עדויות מהשטח עשויות לספר אודות התנהלותו הטיפולית - מקצועית של המטפל.


ר. , אישה בשנות השלושים לחייה, יצרה עמי קשר על מנת לשטוח את לבטיה אודות התהליך הטיפולי בו נתונה ביתה. הילדה בת ה8 מטופלת מזה שבעה חודשים אצל מטפלת רגשית, אך לא ניכרת תזוזה כל שהיא מאז תחילת הטיפול. שאלתי את ר. שאלות ברור תוך שאני מכוונת אותה, ראשית להתמקד בה עצמה, כאם, באופן גלוי וישיר: האם נותנת אמון בטיפול בכלל ובמטפלת בפרט ועוד כהנה וכהנה. לשאלתי מהי הכשרתה המקצועית של התרפיסטית התלעלעה ר. בלשונה ולא ידעה לענות לה ולי בברור.. בשלב נוסף ביקשתי ממנה תיאור כללי אודות ההתנהלות הטיפולית. כאן נדלקה למולי נורה אדומה; ר. תיארה כי 'התרפיסטית נתפסת בעיני כאישיות חביבה, שכן אין מפגש אשר בסיומו פוסחת ממתת ממתק כלשהו'..

 

נראה, ממקרה זה ומרבים כמוהו כי באופן בסיסי יש לוודא את ההכשרה המקצועית-אקדמית של התרפיסטית.

בנוגע להענקת חטיף; בשונה מטיפול פארא-רפואי אחר (טיפולי שפה וכד')בו המטרה ליצור עמידות, לבל יישמט המטופל מהטיפול, בתחום הרגשי לעומת זאת, אחת מאבני היסוד הבסיסיות היא לא להעניק חטיף / פרס בסיומו של מפגש. חלק מהחשיבה הטיפולית העומדת מאחורי התנהלות זו היא, כי אקט זה עשוי להעביר למטופל מסר של צורך בריצוי המטפלת (בחשיבה של המטופל נוצרת המשוואה: אעשה כרצון המטפלת ואהיה זכאי לצ'ופר..). בכך החמצנו את המטרה הטיפולית בה מטרתנו שהמטופל יביא את עצמו באופן אותנטי וגלוי, על שיגיונותיו, כעסיו ותסכוליו,ללא שיצור סביבה מדומה, נוחה ונעימה וממילא בלתי מטופלת בעליל!


מטופלים בדרגות קירבה שונות

שרית עובדת כתרפיסטית מזה כשנתיים במסגרת תלמוד תורה. לאחרונה, פנה סגן מנהל הת''ת אל שרית בבקשה, כי תיקח את בנו שלו לטיפול. ש. אומנם ראתה זאת כהבעת אמון בפעילותה ובאמינותה (דיסקרטיות נדרשת; בוס רם מעלה..), אך נאלצה לסרב לבקשה תוך שהיא דואגת להפנותו למטפלת מוסמכת אחרת.


על פי כללי האתיקה, על המטפל ביצירה ובהבעה להימנע מלטפל בכל אדם שיש עמו קשרים משפחתיים, חברתיים או כלכליים. ניתן להבין זאת מתוך כך שהטיפול הנערך בצל סמכות, לא יוכל להיערך באורח טהור נטול אינטרסים, השקיפות תיפגם מפני שגם המטפלת לא תחוש בנח לשאול כל שאלה הנחוצה להבהרת התמונה, אף הורי הילד לא יהיו משוחררים לפרט מתוככי הבית פנימה- כך שלא יינתן מענה מלא, אם בכלל, לצורך הטיפולי!


קיום קשר מקצועי עם גורמים נוספים המטפלים בילד

שירה בת ה-7 הופנתה לטיפול על רקע מופנמות. נתון נוסף אותו הדגישה האם באינטייק היה: איטיות. בררתי כיצד וסביב מה פוגשים בדפוס זה? האם ענתה שש. אינה מרבה לשתף בחוויותיה, וכשכן עושה זאת- מספרת באיטיות מוגזמת הגורמת לאי נוחות מצדה של האם. בנוסף, מטופלת ש. אצל מרפאה בעיסוק, שהעלתה תהייה אודות קצב כתיבה לא עקבי. שוחחתי עם האם אודות חשיבות הקשר עם הגורמים הנוספים המטפלים בילד (במקרה דנן, מלבד המורה, אף המרפ''ב). אכן, יצרתי קשר עם המרפ''ב, גיששתי אחר הסטינג הטיפולי אצלה. התברר כי ההורים נוכחים בחדר בעת הטיפול (דבר שלרב אינו קורה בטיפול רגשי- פרט למקרים מסוימים ולסוגי טיפול ספציפיים, שאין כאן המקום להרחיב אודותם.). ביקשתי לעקוב האם ניכר הבדל בין התנהלותה של ש. בנוכחות כל אחד מההורים. דיווחה של המרפ''ב היה כי ש. כותבת באיטיות מוגזמת דווקא בנוכחות האם, אושש את השערתי כי יש צורך בטיפול סביב קשר אם-שירה. מתוך שיתוף פעולה מלא, התגייסה המרפ''ב לשלב את הצרכים הרגשיים במסגרת הטיפול שלה, כך שנעשתה עבודה מקפת אשר יצרה גורם מאיץ לטיפול. למותר לציין כי איכות הטיפול הן הרגשי והן הפיזי השתדרגה לאין ערוך וכי חל מפנה משמעותי בטיפול.


בטיפול בילד, יש לצאת מתוך הנחה כי המטופל אינו שייך ביום מסוים, בשעה מסוימת לתרפיסטית וביום אחר בשעה שונה לקלינאית התקשורת וכו', אלא האופן המיטבי הוא להכיר במכלול צרכיו ולהעניק להם מענה אופטימאלי תוך שיתוף פעולה בין כל הגורמים המטפלים. הצלבת המידע בין כל הדמויות הפוגשות את הילד בסביבתו הטבעית (משפחתית, לימודית,חברתית, טיפולית), תורמת לוודא היכן ובאיזו רמה נוכחת נקודת ההתמודדות של הילד. כך ניתן לדייק את הצורך, ומתאפשר טיפול מיטבי משלים. בהתאם למקרה, לעיתים יש צורך לקיים קשר עם גורמי רווחה רלוונטיים, או כל גורם מקצועי אחר. פעמים מתעורר צורך בכינוס ישיבת גורמי טיפול או בהשתתפות בוועדת תכנון טיפול. (במאמר מוסגר: יש לבדוק כי טופס וויתור הסודיות מכסה פנייה לכל גורם שהוא. פגשתי במקרים בהם הוגבל וויתור הסודיות לגורם מסויים..

הפניית מטופל לגורמי טיפול נוספים או אחרים בעת הצורך

  • יונתן הופנה לטיפול עקב דימוי עצמי נמוך ותלותיות יתר. תהליך יצירת הקשר עמו היה מורכב ומייגע. י. התקשה לתת אמון- נתון ששיקף את רקע ההתקשרות הראשונית שלו, וכן את אופן (אי) התקשרותו החברתית; הוא התנהל באופן חשדני עד למאוד. לקראת סיום השנה דרשה הנהלת הת''ת להשאירו שנה נוספת בכיתה ד'. לדבריהם של אנשי הצוות, רמתו הלימודית אינה מספקת את הדרישות הלימודיות הגבוהות לקראת לימודי הגמרא. השלב הטיפולי בו אחז הראה על ביסוס דימוי עצמי והתקדמות בקיום אינטראקציה על מורכבותה; מתן אמון בזולת, קיום דיאלוג ועוד. עצם התזוזה בתהליך הטיפולי העידה כי יש פתח להמשך עבודה טיפולית עד לנרמול הקשרים החברתיים. לשם בירור יסודי של השלכת הנ''ל על הפן הלימודיועמידה על היכולות הלימודיות, המלצתי על אבחון פסיכו דידקטי. בהמלצות המאבחנת נמנו, בנוסף לטיפול רגשי, אף תמיכה לימודית-פרטנית. המסקנה שנבעה ממכלול הנתונים הייתה גורפת: הימנעות מהשארתו של י. שנה נוספת באותה כיתה- שלא רק זאת שלא תועיל אלא אף תחבל בהישגים הטיפוליים שהושגעדכה. 

כפי שראינו בדוגמא, קיימים מקרים בהם על התרפיסטית להיות ערנית לכלל הגורמים האפשריים ולהפנות את הורי המטופל לבדיקות הנוגעות בסיבת הפנייה לטיפול.

אציין דוגמאות נוספות: קיימים מקרים בהם יש להפנות לבירור נוירולוגי על רקע חשד להפרעת קשב וריכוז, ולעיתים בירור פסיכיאטרי (לדו': בהיתקלות בחשש לאי בוחן מציאות).

 במידה וסיבת הפנייה היא הרטבה, הרי שיש צורך להפנות לגורם רפואי שיאשר / ישלול גורם פיזיולוגי / תורשתי.כמו כן בעת הצורך- הפנייה לבדיקות שמיעה וראייה.

ההפניה לבירור אינה עומדת בסתירה לטיפול הרגשי הנצרך במקרה כזה, בין אם גורם ההפרעה הוא רגשי ובין אם בבסיסו הוא פיזי ונספחת אליו התמודדות רגשית (מול החברה למשל: הצקות ועלבונות סביב דפוס אימפולסיבי, חוסר היגיינה, הפצת ריח לא נעים וכד').

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.