ביחד או לחוד?! מה בין טיפול פרטני לטיפול קבוצתי / אביגיל וענונו
על הכותבת:
אביגיל וענונו מטפלת בפסיכודרמה M.A
avigailvanunu@gmail.com
השאלה "מה טוב יותר, טיפול פרטני או טיפול קבוצתי?" צריכה כמובן להישאל באופן אחר: "לאיזה מטרות עונה טיפול פרטני ועל איזה מטרות עונה טיפול קבוצתי?" התשובה כמובן- תלוי.
ההפניה לטיפול פרטני או קבוצתי נעשית לאחר חשיבה משותפת של אנשי הצוות מהם הצרכים הרגשיים או המטרות הטיפוליות שבגינן מופנה הילד/הנער לטיפול.
באופן כללי ילד המתקשה ביצירת קשרים חברתיים וכד' (תוכן בין אישי) יופנה מן הסתם לטיפול קבוצתי וילד/ נער הסובל ממצוקות אישיות (תוכן תוך אישי-מצב משפחתי, פחדים, משבר אישי וכו') יופנה לטיפול פרטני. אולם הרבה פעמים הדברים שלובים זה בזה. למשל ילד הסובל מחרדה חברתית או דחייה חברתית ולכן לא יוצר קשרים חברתיים הוא ככל הנראה גם חסר בטחון, ביישן או מתקשה לתת אמון ואז יש לתת את הדעת האם לשלוח את הילד בשלב ראשוני לטיפול פרטני ובהמשך לשלב אותו בנוסף בטיפול קבוצתי.
בטיפול הפרטני מתאפשר מרחב אינטימי, שקט וסודיות רבה יותר מאשר בקבוצה. כמו כן למטפל יש אפשרות להתמקד במטופל הספציפי באופן מלא. מצד שני יש ילדים שכאשר הפוקוס רק עליהם מתקשים להיפתח ואז יתכן שנתאים להם עבודה בקבוצה קטנה. לעומת זאת בטיפול הקבוצתי תשומת הלב של המטפל מתחלקת בין כל המשתתפים אך הרווח הוא שיש אפשרות לעשות התערבויות טיפוליות שלפעמים אין אפשרות לעשות אותם בטיפול אחד על אחד, למשל טיפול במיומנויות חברתיות.
כאן ארצה להעמיק בתכנים ובשלבים שיחווה נער שיופנה לטיפול קבוצתי.
קבוצה בעצם, היא מערכת חברתית שיש לה קריטריון מוסכם כדי להיות ביחד. לצורך העניין "קבוצה טיפולית להפרעות אכילה" –יש לה בתור התחלה, שני קריטריונים המאחדים את משתתפיה: 1. זוהי קבוצה טיפולית, בה דנים בתכנים רגשיים. 2. זוהי קבוצה ייעודית לאנשים שמתקשים בענייני אכילה בתקופה מסוימת בחייהם. מן הסתם בקבוצה כזו יעלו תכנים רגשיים רבים הסובבים סביב קשר גוף- נפש, חיבור או חוסר חיבור לגוף וכד'.
בקבוצה טיפולית מקובל לשמור על מס מצומצם של משתתפים (בד"כ עד 8-10) על מנת לאפשר "מקום" לכולם.
הקבוצה הופכת להיות מעין "עולם חברתי" והשאיפה היא שהמשתתפים (ילדים, נוער, מבוגרים) יעשו אותה למערכת חברתית תומכת שבה התקשורת ביניהם מבוססת על אמון, שמירה על פרטיות המשתתפים (לדוגמא: לא משוחחים בעניינים שעולים בקבוצה מחוץ לשעה הקבוצתית).
המשתתפים בקבוצה כמובן יתקבלו אליה אם הם עונים על קריטריון שנקבע מראש, זאת על מנת לעשות את העבודה הטיפולית בקבוצה לממוקדת מטרה.
בנוסף, פסיכולוג ידוע בשם פוקס כינה את העבודה הקבוצתית "היכל המראות", זאת בשל הערך המוסף בעבודה קבוצתית בה משתתפים מסויימים יכולים לעורר בנו רגשות מסוימים, טובים או פחות טובים, עשויים להזכיר לנו תקשורת עם אדם קרוב אלינו (בן משפחה וכד') ועקב כך יעלו כעסים, או חוסר הסכמות שבעצם "יושבים" על הקשר עם בן המשפחה שדומה למשתתף הקבוצה בתכונותיו. יש כאן רווח משני דרכו יש הזדמנות למשתתף בקבוצה לעבד רגשות או יחסים מורכבים.
בתהליך של העבודה הקבוצתית ישנן תקופות המקבילות לתהליכים בטיפול פרטני אך גם שוני.
כך למשל אם בטיפול פרטני תחילת הקשר מאופיין בהתמקדות על יצירת הקשר של המטופל מול המטפל, בעבודה קבוצתית המשתתפים יוצרים קשר גם עם המטפל וגם עם שאר חברי הקבוצה במקביל. זהו ממש תהליך של יצירת תקשורת והתמקמות בתוך הקבוצה החברתית. אם הקבוצה תיצור תקשורת טובה בין משתתפיה, הדבר כמובן יקדם את המטרות הטיפוליות. האווירה בשלב הראשוני היא תחושת אוניברסליות כיוון שיש סיבה משותפת לנוכחות של חברי הקבוצה. לדוגמא- קבוצה לנערות שסובלות מפחדים. בשלב הבא הקבוצה תחווה תהליך של הבדלה- דיפרנציאציה ויהיה מקום להתבונן בשוני שקיים בכל זאת בין החברים. באופן טבעי אחרי התגברות על שלב זה תהיה חזרה לאינדיבידואציה וקידום הייחודיות של כל משתתף, המטרה בכך שתהיה אפשרות לכל משתתף להעלות תוכן רגשי אישי שלו ולקבל תמיכה מהמנחה ומחברי הקבוצה. מתוך ההכרה בצרכים האישיים של כל משתתף נוצרת האפשרות להיות ביחסי קרבה רגשית, נוצרת אינטראקציה יותר עמוקה דרך שיתוף תכנים רגשיים והרווח המשני בשלב הזה הוא שהמשתתפים לומדים להיות משמעותיים עבור האחר. הרבה פעמים בשלב הזה בו יש תחושה של קרבה רגשית בין המשתתפים- שכאמור חשובה מאד והתרומה שלה היא בכך שלאחר שהמשתתפים יפנימו את אופן יצירת הקשר עם האחר יוכלו לעשות זאת גם מחוץ לזמן הקבוצה, עם אנשים אחרים (למשל ילדים שהתקשו ביצירת קשרים חברתיים, או התקשו לתת אמון באחר). לעיתים מתוך תחושת הקרבה בין המשתתפים עשויים להתפתח עימותים של הקבוצה מול המנחה...ולקראת שלב הסיום והפרידה המטרה היא לסייע ביצירת לכידות קבוצתית שהיא התנסות חשובה. אם תחושת הלכידות הוטמעה היא תישאר גם לאחר סיום הקבוצה והמשתתפים יוכלו להחיל את ההתנסות המיטיבה הזאת גם לקשרים אחרים בחייהם.
בטיפול פרטני יוצר המטפל קשר אישי וחם המעניק מקום בטוח למטופל, והשלבים שיחווה המטופל ישתנו בהתאמה ממטופל למטופל. המטפל בטיפול פרטני הרבה פעמים ישחזר יחסים עם דמות משמעותית בחיינו (הורים וכד') אי לכך עשויים להתעורר כעסים והתקפות מול המטפל. פתירת הכעסים בתורה מיטיבה יש בה כח מרפא ויכולת ליצור תיקון לחוות לא נעימות מהעבר. חלק מהמטופלים הם מדי פגיעים, אנטי סוציאליים או שאינם בשלים לטיפול קבוצתי ובמקרה הזה טיפול פרטני משרת אותם היטב.
ביבליוגרפיה:
ארצי, ע. (1991). פסיכודרמה, סידרת מה?דע!, תל אביב: הוצאת דביר.
קאסון, ג’. פסיכודרמה בטיפול פרטני.
המודל ההתפתחותי ע"פ ד"ר רוי מקנזי וד"ר ג'ון ליווסלי- ירון זיו.
