החברה ארוגה מרבדים וגוונים אין ספור. ככל שהרובד החברתי בעל דעה מוצקה, נשמע, ופופולרי יותר, צבוע הוא בגוונים עזים ובזכויות חברתיות רבות יותר. לעומת זאת, ככל שהרובד חבוי יותר ופחות נשמע, צבעיו הופכים מאפור, ללבן ועד שקוף ונסתר.
כוס קפה מהביל, הדי פטפוטים לתוך הליל, אדני צמחיה ועלי פרא ריחניים, בובה ועגלה, שביל מתפתל ואופני הילוכים. הכל היה, תם ונגמר. השבוע, פונו עשרות משפחות מביתן. ינני נכנסת לעניין פוליטי ואידאולוגי, לא נוקטת עמדה וצד, רק מתבוננת.
אם תשאלו מניין האמפטיה, הרגישות ואהבה לאחר בתורה, אם תתמהו מהם המקורות הראשונים לכל התאוריות הטיפוליות, תפנו למשפחת בן עמרם. משפחה עם רגישות גבוהה לזולת, לכאב והצער, משפחה המלווה את רגעי האושר הזעירים, ורגעי המשבר הכואבים.
הקונפליקט והסוגיה שבין קהילה וציבוריות קולקטיבית לבין אישיות אינדיבידואלית, מעסיקה הרבה מאתנו. רק אתמול, שוחחתי עם חברה יקרה על הנושא הזה, וכמתנה מיוחדת משמיים קיבלתי היום תשובה לכך- ואיך לא- דווקא מפרשיות השבוע.
הספר המצויר "זום" מעניק השראה לחיים בכלל ולטיפול רגשי בפרט. בספר מצויר רחוב גדול ממדים, ובמבטים מתקרבים ומדויקים יותר, מתמקדת העדשה לעבר אבקני הפרח, שממש היו בלתי נראים בתמונה הרחבה, הראשונה.
סיפור עם אפריקני מתאר ציפור יפיפייה. ציפור צבעונית, בעלת קול מדהים, חזקה, חופשיה ואמיצה מאוד. הציפור נדדה בין ארצות, ימים ואגמים והייתה גאה מאוד בנוצותיה המרשימות ומלאות החיים שלה.
השבוע שמעתי סיפור מפעים. סיפור שתחילתו הדרה, עם קווים של תשוקה ורצון וסופו מלא אהבה, קרבה וחום. את הסיפור הזה כולנו מכירות עוד מימי הגן, אולם הפעם היה בו נקודת מבט חדשה, ראיה אחרת, מעניינת.
חירות וחופש, הם ההפך מכליאה, משעבוד ומעבדות. מונחים אלו, בעולם המודרני נקשרים לחברה, לאופנה, ולסגידה לכח. לעיתים, ללא מודעות, חירוף הנפש למושגים אלו מגבילה ומצמצמת את נפש האדם.
לביאה אחת ילדה גור ונטשה אותו בין תל אחד לשני. הגור התגלגל לתוך עדר כבשים. הכבשים אימצו את הגור הקטן וגידלו אותו ככבש לכל דבר. הגור גדל ונהיה לאריה צעיר וגדול, אך הוא לא הכיר בכך שהוא אריה, כי כולם מסביבו היו כבשים.
כל מטופל ראוי להערכה על עצם גיוס הכוחות והמשאבים הדורשים ממנו לשינוי, לפתיחות ולחשיפה.
יש מבניהם הזקוקים לקילוף, קליפה אחר קליפה של שכבות הגנה, של הרגלים והתנהגויות של שנים.
