אין לי לאן לברוח!!
שלום יקרה,
מאוד מודה לכם על ההזדמנות לשאול באופן אנונימי ולקבל תשובות מקצועיות!!
הסיפור שלי הוא קצת מורכב.
אני נמצאת בפנימיה שיקומית, המשפחה שלי איך לומר- זה לא משפחה מהאגדות.
אמא שלי בדכאון מאז שאני זוכרת את עצמי, אבא שלי אדם גם לא בריא עם
התפרצויות זעם שיכולות להגמר לא בטוב, ואחים שלי מאוד משתדלים לשמור על הכללים,לא להפריע לאמא, לא להפריע לאבא.
אני כבת גדולה נשארת בלי אויר בכלל.. קשה לי מאוד להיות כאן
ואין לי לאן ללכת!!!
חוץ מזה גם אם יהיה לי לאן ללכת, מה אעשה עם האחים הקטנים שלי שזקוקים לי??
אשמח לכל עצה שתתן לי מעט כח!!
פריידי קגן- תרפיסטית במוסיקה M.A משיבה:
בת גדולה ואחראית יקרה מאד!
לא פשוט להיות בהתמודדויות כמו שאת חווה, ועוד יותר מורכב כעת, במצב בלתי יציב כמו עכשיו.
אני מניחה שהשהייה בבית יוצרת דריכות מתמדת. לשמור על שקט, לשמור על איזון ושלווה, לשמור על כללים, כדי לא להפריע, לא לעצבן את__.
וכעת, נוספת דריכות של הלא נודע. כל יום איננו יודעים מה ילד יום, מהן ההשלכות קצרות וארוכות הטווח של הוירוס, מתי נוכל לצאת מהבית כמו בעבר, ומה יהיה סתם כך.
עם רמת דריכות כזו, לגיטימי שתרגישי בדיוק כפי שתיארת "אין לי אוויר", תרתי משמע! את נמצאת במקום בו האחריות עלייך גדולה, ואין לך רגע פנאי לעצמך ולרגשותייך.
המסירות שלך לאחים הקטנים הינה יקרה ואני מחזקת אותך שתמשיכי להוות עוגן של איזון בחייהם הסוערים.
עם זאת, חשוב מאד שתוכלי לפנות לעצמך "פינה" דמיונית. פינה בה יש לך זמן קבוע ביום (אולי רבע שעה לפני השינה, או על הבוקר).
בטווח הזמן הזה את נושמת. ממלאת את הגוף בחמצן נקי ונושפת החוצה נשימה ארוכה ככל האפשר. הנשיפה החוצה משמעותית יותר מהשאיפה פנימה, היא מסייעת לפחמן להשתחרר ולכן לחמצן לזרום ביעילות רבה יותר. אם את מתקשה, ניתן להיעזר בקשית.
בנוסף תוכלי להניח יד על החזה ויד נוספת על הבטן ופשוט לעצום עיניים. זו טכניקת הרגעה יעילה מאד.
האזנה למוסיקה אהובה תורמת רבות, ואם יש לך גישה לכך, ממליצה להשתמש בזמן זה.
כעת עצמי עיניים ודמייני לעצמך מקום בטוח. זהו מקום בו את מרגישה עטופה ומוגנת. תני לעצמך זמן לשהות שם, ונסי לנקות את הראש מכל שאר הטרדות עד כמה שניתן.
כשנגמר הזמן, "חיזרי" להווה, ולמקום בו את נמצאת בעדינות, עם עיניים עצומות. כשאת מוכנה פתחי עיניים, והמשיכי לנשוף אוויר.
פרק הזמן הזה יכול לתת לך כוח במהלך היום כשתזכרי שהוא קיים ומחכה לך.
במהלך היום, במיוחד בזמני חרדה גדולה או בלגן חשוב מאד לאפשר לעצמך להרגיש ולתת שם לתחושות שאת מרגישה. זה מצמצם את התחושה למשהו שניתן להכיל בקלות רבה יותר.
נסי כמה שניתן להתמקד בכוחותייך, ובכישרונותייך. לתת לעצמך כוח כשאין בסביבה מישהו שמכיר בך או מחמיא לך. עמדי מול מראה , חבקי את עצמך, ואמרי לעצמך מילים שהיית רוצה לקבל. בתחילה זה עלול להיות מוזר, אך כשמתרגלים זה זורם ומוסיף כוח.
טכניקה נוספת היא לקיחת פרק זמן (לא משנה כמות הדקות, אבל מספר קבוע לדוג' 4 דקות) בו את שואלת את עצמך "האם אני אוכל להסתדר רק ל-4 דקות הבאות?" ברוב המקרים תגלי שהתשובה היא כן.
וכעת התפקיד שלך הוא לדאוג רק למה שקורה בדקות הללו. בסיומן, תוכלי לעשות זאת שוב.
מומלץ גם שתיצרי רשימה של פעולות שאת יכולה לעשות עבור עצמך, כגון: קריאת ספר, ריקוד, האזנה למוסיקה, מאכל אהוב, ועוד. השתדלי לתת לעצמך 2-3 דברים מתוך הרשימה כל יום. זו זכותך וחובתך לשמח את עצמך.
במידה ותהיה לך אופציה להיות במקום אחר, ואת מתלבטת אם לקחת אותה או לא, חשוב להתייעץ עם דמות שמכירה אותך ושאת סומכת עליה. לצערי, לא ניתן להמליץ על שום צעד בר השלכות ללא הכרות מעמיקה יותר של הנתונים האישיים שלך.
זכרי שככל שתתני לעצמך כח, כך תהיי חזקה יותר בשביל שאר בני המשפחה.
בברכת הצלחה, בריאות איתנה, ושד' ייתן ברכה בכל אשר תלכי.
בברכה,
פריידי קגן .M.A
תרפיסטית במוסיקה
מדריכת הורים ומוסמכת לטיפול בפגיעות
מתמחה בטיפול בהפרעות התנהגות
0527616584
