יש סוגים שונים של פרידות. חלקן מלוּווֹת במסיבות וביומני מסע, וחלקן — בדמעות ובגעגועים.
אנו נוטים לחשוב על פרידה בעיקר כאשר עוזבים, נעזבים או סוגרים מעגל עם אנשים קרובים. זוהי פרידה המשאירה געגוע צורב לאנשים שהיו ואינם, ומותירה אחריה מעין חלל ריק בהיעדרם.
אך יש גם פרידה שונה. פרידה שלא עורכים לכבודה מסיבה ולא משאירים אחריה יומן מסע, משום שכולם כבר עסוקים במשהו אחר, חדש, ושוכחים את הצורך לרפד את הפרידה.
זו יכולה להיות פרידה מתקופה שחלפה ואיננה; פרידה מזהות שהוגדרה, נבנתה והושקע בה רבות — ואז ננטשה; או פרידה מרגש עוצמתי שמילא כל חלל ולפתע נעלם.
גם פרידתו של ילד ממקומו כצעיר במשפחה, כאשר מצטרף אליו אח תינוק, היא פרידה. יציאה לפנסיה היא פרידה מעשייה ומתפקיד שמילאו את החיים. סיום הלימודים הוא פרידה מתקופה של תלות ומעבר לעבר עצמאות. גם מחלה קשה עשויה להביא עמה פרידה מן הבריאות, מן העצמאות ומהחיים כפי שהיו מוכרים עד כה.
כל אחת עברה בחייה פרידה או שתיים — כאלו שהותירו אחריהן חותם עמוק, וכאלו שחלפו כמעט מבלי שהבחנו בהן. לעיתים, כל שניתן לקחת מהן כצידה לדרך הוא תפילה קטנה, מנגינה וגעגוע.
צורבת במיוחד היא הפרידה שלא היה בה שלום — הנטישה.
יש בה גוון עמוק של עלבון, חוסר נאמנות ובדידות. הנוטש מותיר את סביבתו הלומה וללא הכנה, כאילו אינה ראויה לפרידה. אז גם לא נותר מקום למילים, משום שכל שיחה גוררת בעקבותיה דמעה.
בחדר הטיפול נפגוש לא פעם את עקבותיהן של פרידות קודמות: את הקושי לומר שלום, את החשש להיקשר ואת האובדן המבקש לשוב ולהשתחזר.
שם תפילתנו היא שנדע למלא את תפקידנו בנאמנות בכל מצב — לתת מקום לכאב, לאפשר מילים לפרידה ולסייע להפוך נטישה אילמת לפרידה שיש בה הכרה, משמעות ושלום.
וחסדיך הרבים אל יעזבונו לעולם.
בהצלחה ורק טוב,
אודיה ביטון
