לא משנה מה אעשה, ארגיש, או מה ירגישו אחרים, העיקר שאני 'נעלה'. נרקיסיזם. / חגי צדוק


נכתב על ידי חגי צדוק, מרצה ב'מרכז הישגים', ויועץ נישואין ופסיכותרפיה.

מייל:chagaizadok@gmail.com

את הסיטואציה הזו, לא אשכח בקלות:

זוג לפני גירושין. הם הגיעו לנסות להציל. יותר נכון, כבר בשיחת הטלפון אמר הבעל שנראה לו שלאשתו יש הפרעת אישיות, ו'אולי יש מה לעשות'...

בפגישה עצמה הבעל "הודיע", שבאמת "אין לי מה לבדוק בעצמי, כי אני ממש מיוחד, וזה בדוק!"... כמובן שאשתו 'יצאה מהכלים', אלה היו חייה (שיניתי פרטי הסיפור. עם זאת, נשארתי נאמן לחלוטין למסר שהיה שם). הנה מאפיין נרקיסיסטי. זה לכשעצמו אינו אומר שאדם זה סובל מהפרעת אישיות, אך זו דוגמא למאפיין המרכזי - "אני מיוחד, אני לא טועה, אני נעלה מכולכם – האנשים ה'רגילים'".

הפרעת אישיות נרקיסיסטית – NPD narcissistic personality disorder)), מאופיינת בעיקר בדפוס של התנהגות ומחשבות המתמקדת בעצמת הדימוי העצמי – אני נעלה מהאנשים ה'רגילים', ויחד עם זה, ישנה תחושת זכאות מיוחדת, 'לא חלים עלי החוקים של האנשים ה'רגילים', כי אני מיוחד, נעלה, ויכול מה שכולם לא יכולים. היכולת האמפתית אצלו, השתתפות ברגשות האחר, מוגבלת מאוד, כמעט שאינה קיימת.  

אחד הספרים בנושא (אנשים מרעילים, ד"ר אלן קאוויולה וד"ר ניל לוונדר) ממחיש זאת יפה, עם הסיפור על אותו רופא נרקיסיסט, שאמר למטופל שלו: "יש לי שתי בשורות לבשר לך, האחת רעה, והשנייה טובה, ממה תרצה להתחיל?"

"תתחיל מהרעה" ענה המטופל.

"טוב, אז הבשורה היא, שנותר לך שבוע לחיות!" אמר הרופא,

'אם זו הבשורה הרעה', חשב המטופל 'מה כבר יכול להיות בשורה טובה?... אולי מצאו תרופה ניסיונית?...'

"ומה הבשורה הטובה?" שאל בכל זאת,

"הבשורה הטובה היא", ענה הרופא המרוכז בעצמו, "שבדיוק אתמול, ארוסתי ואני החלטנו להתחתן"...

תכונה נוספת היא הנצלנות. הגישה של הנרקיסיסט היא, שהאנשים סביבו, נועדו בעצם לשרת, להעריץ, ולהאדיר את דמותו שלו. אם כך זה, אז ברור שכל מה שאעשה, אינו ניצול, כי לכך הם נועדו...

כאן, חשוב לומר. פעמים רבות, מדובר באדם בעל כריזמה, מראה מרשים, וכישרונות, שבאמת מצליח במגע ראשוני עם אנשים, להרשים, ואפילו לסחוף מעריצים. אך, זה עד ש... עד שהאנשים סביבו מבינים שמציאותם מבחינתו, היא כדי לטפח את האגו שלו. אמנם, לא תמיד הסובבים יודעים לנתח את הדברים, ולהבין את האישיות שמולם, אך הם כן מרגישים חוסר נעימות בקרבתו, לאחר תקופת מה. 

לא פעם, אנשים מוצאים עצמם נשואים לאדם כזה, כשתחילה הסתנוורו מהעוצמה, הביטחון העצמי והכריזמה שהוא מפגין. ככל שהאחר, יהיה בעל ערך עצמי נמוך יותר, כך יש יותר סיכוי שיפול במלכודת הדבש של הכריזמה, העוצמה והמראה, ולא יבחין בשטחיות הרגשית. בהמשך, גם יקשה עליו לזהות את הבעיה בהחלטיות, ובטח שיקשה עליו להיפרד. לא פעם נתקלתי במצבים שאנשים זיהו את ה'מוזרות' (הם לא יודעים להגדיר, כל עוד אין אבחון פסיכיאטר) של בן הזוג, ככזו שאינה הגיונית, רק לאחר שנים רבות, לפעמים עשרות שנים, של זוגיות מקרטעת.

זה המקום לציין. הביטחון העצמי ותחושת העליונות, שהוא מפגין, באה בדרך כלל, לפצות על תחושת פגימות פנימית. זו הדרך שלו להתמודד עם האמונה שלו – לפעמים בלא מודע, ש"אני נחות, פגום, חלש, חסר חשיבות, לא ראוי לאהבה, ובודד". אלה תחושות קשות, שקשה להכיל אותן. לכן, החל מהילדות, הוא למד להתמודד עם התחושות הללו, על ידי "סכמות פיצוי", כלומר, מערך תפיסות חיים, המפצים ומכסים על האמונות השליליות שלו כלפי עצמו.

'סכמות פיצוי' אלה, סובבות סביב תחושת 'מיוחדות', ועליונות. הוא ירגיש 'אדם מיוחד, שאין כמוני, (אולי רק אדם מיוחד וידוען כזה או אחר...)', וכמובן 'חשוב שאנשים יחשפו לחכמתי הרבה, שאוכל להעניק ולהאציל להם מהמיוחדות שבי'.

מצב נפוץ אצלם הוא, שליטה עצמית נמוכה. במצבים קשים רגשית, הם יתפרצו בזעם על הסביבה, יאשימו את כולם, או יתנתקו וילכו לאלכוהול, הימורים, עבודה מופרזת, גלישה מופרזת ולא מוסרית ברשת, וריגושים שליליים ולא מוסריים אחרים. אגב, מבחינתם, זה בסדר גמור ההתנהגות הזו, שהרי להם מותר הכל, וכמובן שזה 'לא מזיק להם' (...) גם במחיר פגיעה בבן הזוג, בילדים, וגם במחיר פגיעה מוסרית, ניצול והשפלה של כפיפים, ואחרים.

הרבה פעמים, הם יקדישו השקעה רבה להחצין נכסים חומריים ו"רוחניים" שלהם. תחרותיות, זה שם המשחק. זה חלק מאישיותם. "אני צריך להיות מעל כולם, יותר יפה, יותר מרשים". לעיתים, גם בני זוג נבחרים לפי אמות מידה של 'כמה אהיה מרשים אתו/ה'. התנהלות זו, עוזרת להם להימנע מאותה תחושת פגימות ונחיתות, שנמצאת שם עמוק בפנים. זו דרך התמודדות שהחיים (ובדרך כלל ההורים) למדו אותם.

פרפקציוניזם, גם זה מצוי אצלם. חוסר פשרות, הביצועים חייבים להיות הכי טובים, כי רק כך הם מרגישים שווים. העובדים תחתם, ירגישו ויסבלו מזה מאוד, הרי אם משהו לא מצליח, זה העובד שאשם...

הם נוטים לשווק את 'חכמתם' בכל נושא אפשרי, הם חשים שהם 'יודעי כל', גם אם אינם מבינים כלום בעניין המדובר. בשיחות עם אחרים, הם פעמים רבות ישתלטו על השיחה, אם במניפולציות, או 'כשצריך', באגרסיביות מילולית, שאחרים נרתעים ממנה. הם יעשו זאת ללא 'ספירת' העמדה של האחר.

תחושת העליונות שלהם, מובילה אותם למבט שהחוקים הרגילים, אינם חלים עליהם. במקרים מסוימים, הם יכולים להגיע גם לפגיעה פיזית באחר. נתקלתי כבר באדם שהתפאר בפניי, איך איים פיזית על אדם מבוגר ממנו. הוא לא התבייש בזה, זה נראה לו מובן מאליו שכך היה צריך לנהוג...

כמובן, שמבחינתו הוא גם לעולם לא טועה. אין לו בעיה לפגוע באחר, בכל דרך, העיקר לא לצאת מי שטעה. תכונה זו כמו תכונות רבות שאנו מונים כאן, יכולה לפגוע קשות בארגון בו הוא עובד. הדרך שלו היא פשוט להתחמק מביקורת, להתעלם, או אפילו להאשים ולהעניש את המבקר על העזתו להטיל ספק במעשיו ומחשבותיו...

רגשות כמו עצב, חרטה, אשמה, תסכול, וכן הלאה, נראים בעיניו כחולשה. הוא יתקשה לדבר על רגשות כאלה, ועל רגשותיו שלו בכלל.

בעיה קשה עם ההפרעה היא, שאדם זה לא מגיע לטיפול, כי 'הוא חי הכי נכון'. המצבים שהוא כן מגיע, זה בעקבות 'מנוף' שמופעל עליו, בדמות איום בן הזוג בפירוק המשפחה אם לא ילך לטיפול, מצב נפשי קשה, וכדומה. גם כאשר מגיע לטיפול, הוא מהווה אתגר גדול למטפל.

בשולי הדברים:

באופן כללי, מובן שהפרעת אישיות זו, נוצרת אצל אנשים שקיבלו חינוך, המאדיר את ההצלחה החיצונית, שלא מלמד אמפתיה מהי, ששולל את הערך העצמי של הילד. אך בדור שלנו, יש הטוענים שיש יותר ויותר נרקיסיסטים. ד"ר דניאל גולמן כותב (אינטליגנציה חברתית, פרק8): "אפשר, שהחברה המודרנית המהללת את רעיון ה'אני מעל הכל' וסוגדת לאלילים ידוענים של תאוות בצע חסרת מעצורים ושל ריקנות מיופה, מעודדת שלא במתכוון את פריחתם של טיפוסים כאלה". וגם "האדרה עצמית לא מציאותית באה ביתר קלות בתרבויות המעודדות שאפתנות אינדיבידואליסטית, יותר מאשר הצלחה משותפת ... (התרבויות) שבארה"ב ובאוסטרליה, נוטות לעודד את השאיפה לתהילה על הישג אינדיבידואלי ולפרס הנלווה אליו".

התוצאות השליליות בשטח זה הנובעות מהחברה המודרנית, נצפו גם במחקרים שהראו – אמנם לא באופן החלטי, שחשיפה רבה למדיה החברתית, מעלה סיכוי לנרקיסיזם (ר' טיפול קוגניטיבי והפרעות אישיות, פרק 14, א. בק ועמיתים, הו' אח). (בעיניי, סביר בהחלט לומר שגלישה מרובה ברשת - ללא מטרה ברורה נצרכת, אלא שיטוט לפי 'מה שבא לי עכשיו', יכולה להוות גורם סיכון מוסף, לנרקיסיזם. כיון שבזמן זה, האדם מרוכז בעצמו, ולפעמים, גם בעניינים שליליים, שכל כולם מיקוד עצמי).

כל זה, גם ללא מבט תורני. כאן בא לידי ביטוי ערכי האמת של התורה – המצוות החברתיות, ערך הענווה, וההרחקה הרבה מגאווה, שפשוטו כמשמעו, מקטינים את הסיכוי של היווצרות הפרעה זו. 

מאפיינים על פי DSM  

דפוס גרנדיוזי, צורך בהערצה ,חוסר אמפתיה, המתחיל בבגרות המוקדמת וקיים במגוון הקשרים כמצוין בחמישה או יותר מהבאים:

  • תחושת חשיבות עצמית גרנדיוזית.
  • עיסוק יתר בפנטזיות של הצלחה, כוח ,גאונות, יופי, אהבה אידיאלית.
  • מאמין שהוא ייחודי ומיוחד, ויכול להיות מובן או מקושר רק עם אנשים מיוחדים.
  • צורך בהערצה.
  • תחושה של זכאות "מגיע לי", וציפיות לא הגיוניות ליחס מיוחד ומועדף, או היענות אוטומטית לציפיותיו.
  • מנצל אחרים לשם השגת רצונותיו.
  • חסר אמפתיה.
  • קנאי או שחושב שאחרים מקנאים בו.
  • התנהגות שחצנית.

האמונות שלו

כמטפלים, חשוב להיות מודעים לדפוסי החשיבה והאמונות של המטופל, בפרט כשיש חשד להפרעת אישיות. זה מאפשר לבנות גישה יותר נכונה מולו, זהירות מרגישויות לא צפויות, ובנית קוגניציות יותר מסתגלות אצלו (חשוב עוד יותר בטיפול קוגניטיבי לסוגיו).

לשם כך, אני מביא כאן את האמונות הללו, מתוך ספרה המצוין של ג'ודית בק (טיפול קוגניטיבי בבעיות מורכבות פרק 3):

אמונות על העצמי:

אני נחות, אפס, חתיכת זבל (מופעל כשחש שאחרים מתעלמים ממנו או ביקורתיים כלפיו)

(וגם "אני נעלה" – מופעל כשמקבל יחס מיוחד או שבחים מאחרים)

אמונות על אחרים:

אנשים אחרים הם עילאיים, פוגעניים, תובעניים

(וגם, "הם נחותים" – מופעל כשתופס את האחרים כמצליחים פחות ממנו)

הנחות מותנות:

אם אתנהג בעליונות, ארגיש טוב עם עצמי (אם לא, ארגיש נחות עד כאב)

אם אנשים נותנים לי יחס מיוחד, זה מראה שאני נעלה (אם אינם עושים זאת, אני צריך להעניש אותם).

אם אני שולט באחרים / מכניע אותם, אני יכול להרגיש עליון מולם (אך אם לא, הם ירדו בי, ויגרמו לי להרגיש נחות)

אסטרטגיות התמודדות מפותחות מידי:

דורש יחס מיוחד מאחרים.

דריכות יתר מפני יחס מזלזל (או 'רגיל') מאחרים.

הענשת אחרים כאשר מרגיש שעלבו או זלזלו בו, או שחש דיספוריה.

מתיחת ביקורת, השפלת אחרים, ניסיון להתחרות ולשלוט באחרים.

ניסיונות להרשים אנשים בנכסים, בהישגים, ובקשרים אישיים עם אנשים ממעמד גבוה.

אסטרטגיות התמודדות לא מפותחות

שיתוף פעולה עם אחרים למען השגת מטרה משותפת.

עבודה שקדנית וסבלנית לקראת השגת מטרות אישיות.

עמידה במצבים של אי נוחות תסכול או הכרה מצד אחרים.

עמידה בציפיות אחרים ללא תועלת אישית רבה.

אמונות המפריעות לטיפול

אם לא אשגיח, המטפל שלי ירדה בי.

אם לא ארשים  את המטפל בעליונותי, הוא יחשוב שאני נחות.

אם לא אעניש את המטפל על כך שהוא גורם לי להרגיש קטן, הוא יעשה זאת שוב ושוב.

אם לא אתעקש, לא אקבל יחס מיוחד.

התנהגויות, המפריעות לטיפול:

ניסיונות להרשים את המטפל.

תביעת זכויות.

התייחסות למטפל כנחות.

הענשת המטפל (ע"י ביקורת והערות משפילות) כשממרגיש נעלב.

התנגדות להסכים על מטלות שעורי בית שמציע המטפל.  

[אין להסתמך על המידע המובא כדי להחליט כך או אחרת על אדם זה או אחר. במידת הצורך, אבחנה ניתנת על ידי פסיכיאטר] 


 


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.